האב השכול חיים חבשוש במונולוג מצמרר – והמסר המרגש למגזר החרדי

בלילה שבין חמישי לשישי, בשעה 12:20 בלילה, פגעה מטרה חשודה בטנק של גדוד 52 שפועל באזור הכפר תבנית שבדרום לבנון. התוצאה של הפגיעה הזו שינתה את חייהן של משפחות רבות לעד. באסון הכבד נפלו מפקד הגדוד, סא"ל דור גדליה בן שמחון, ולצידו שלושת לוחמיו: סמ"ר ליאב קבאביה, סמ"ר יואב קליין וסמ"ר נווה חבשוש, השם יקום דמם.

אמש, דקות ספורות לאחר שסיים לקבור את בנו נווה, עלה האב, חיים חבשוש, לשיחה פתוחה ומרטטת לבבות ב"מהדורה המרכזית" עם יעקב גרודקה ברדיו 'קול ברמה'. באצילות נפש יוצאת דופן, שיתף האב ברגעים האחרונים, בצוואה שהותיר בנו, ובמסר המאחד שהוא מבקש להעביר לעם ישראל מתוך השבר הגדול.

ההודעה האחרונה: "אל תספר לאמא, שלא תתאכזב"

"האמת שמאוד מאוד קשה", פתח חיים את דבריו בקול רועד. "נווה, ממש שעה קלה לפני האירוע, בשעה 11:15 בלילה, שלח לי את ההודעה האחרונה שלו: 'מה שלומך אבא? יש סיכוי ליציאה בשבוע הבא בראשון? אל תגיד לאמא, שלא תתבאס אם אני לא אצא בסוף'. עד לפני בוקר לא ידענו בכלל אם הגופה שלו תצליח לחזור, כי הטנק נשאר בשטח מאוים והיה קשה מאוד לחלץ אותם. נווה היה האחרון מהצוות שזוהה. הוא חזר הביתה, לא כמו שרצינו, אבל הוא חזר".

יעקב גרודקה הדגיש בבכי את העובדה שרגע לפני היציאה להתקפה, נווה לא חשב על הסכנה לחייו, אלא על הרגשות של אמו: "הוא לא חשב על עצמו, הוא חשב על אחרים. כך הוא חי כל הזמן". האב סיפר כי נווה קיבל שיבוץ לשריון למרות שרצה להגיע לגולני, אך סירב להתפנות בבקו"ם: "הוא אמר לי – אני אלך לאיפה שצה"ל צריך אותי ויש לי זכות להיות שם. גם כשסיים קורס מפקדי טנקים ושובץ לחפ"ק המג"ד למשימות המורכבות ביותר, אמר: 'איפה שתבחרו, שם הכי טוב'".

הצוואה שנמצאה בחדר: "להיות חייל זו זכות, לא מטלה"

במהלך השבת הבלתי אפשרית, כשהמשפחה ממתינה לחילוץ הגופות מהשטח הממוקש בלבנון, חיפשה אמו של נווה בחדרו דברים שנשארו ממנו כדי להיאחז בהם. היא מצאה מספר מחברות שבהן כתב נווה משפטים קצרים, שהפכו ברגע אחד לצוואתו הרוחנית:

מתוך מחברתו של סמ"ר נווה חבשוש הי"ד: "יש אומרים שפראייר הוא טיפש, כיוון שהוא מאפשר שינצלו אותו ומבצע לבדו מטלות שכולם צריכים לעשות. אבל אני רוצה לעשות, להשקיע ולהשפיע כמה שיותר. לא משום שמישהו מנצל אותי או מכריח אותי, אלא מתוך הכרה בחשיבות השירות הצבאי; מתוך ידיעה שבשביל משימות כאלו באנו לעולם.

זה שאני בצבא, זה בשביל היכולת של ילדים להיוולד בארץ הזאת. להיות חייל בצבא זו זכות, זו מצווה, זו לא מטלה. אני לא עושה טובה לאף אחד. צריך להיות אדם משמעותי, לא משנה איפה. תסתכל על מה שיש לך לשפר בעצמך, במקום להסתכל מה יש לחבר שלך לשפר".

חיים תיאר בדמעות כיצד נווה יישם את הדברים ביומיום: "הוא היה חוזר מהצבא גמור מעייפות, ומיד מחפש מטלות בבית, מכין ארוחה לכולם. ראינו פרגולה בחצר, הוא אמר לי 'בוא נבנה אותה יחד'. אמרתי לו 'נווה תנוח, אני אביא איש מקצוע', אבל הוא תמיד חיפש איפה לעזור. הוא היה האדם הראשון לעזור, והאחרון שמכבה את האור".

כור ההיתוך של הטנק הבוער

במהלך השיחה ביקש האב להפנות את המבט אל הרכב הצוות שנפגע, כמשל לחברה הישראלית כולה: "נווה הפך מבן פרטי שלי, לבן של כולנו. הטנק הזה הוא כור ההיתוך של עם ישראל. ישבת שם המג"ד, סא"ל דור (דבש) מקיבוץ בית השיטה, חברים לצוות מהרצליה ומהוד השרון, ונווה שלנו – מתנחל מהיישוב אדם. בצוות אחד יש מתנחל, קיבוצניק, עירוני. עוד לפני שהטנק נשרף, הם היו כור היתוך אחד. זה עם ישראל שלנו".

חיים הדגיש את הפער הקיים לדעתו בין השטח לבין השיח הציבורי: "כשאתה יורד למטה, לשטח, אתה פוגש עם ישראל אמיתי, לא את עם ישראל שרואים בתקשורת או ברשתות החברתיות. אנשים מדהימים. יש ויכוחים קשים על הדרך, אבל המטרה של כולם היא לייצר פה עולם טוב יותר, להיות אור לעצמנו ואור לגויים. אנחנו חייבים קודם כל שלום בינינו".

המסר לציבור החרדי: "שנשמח לראותכם תחת האלונקה – מתוך רצון"

כאשר נשאל חיים על ידי גרודקה איזה מסר הוא מבקש להעביר למאזיני רדיו 'קול ברמה' החרדים, שחלקם אינם חשופים ביומיום לחוויית השכול הצה"לי, השיב האב באהבה גדולה:

"הציבור החרדי זה ציבור יקר, יקר מאוד לליבנו. כולנו נשמח לראות את הציבור הזה נמצא איתנו ביחד תחת האלונקה, אבל מתוך רצון, לא מתוך כפייה. בעזרת השם. יש גם היום בציבור הזה הרבה שתורמים, שמתנדבים, שלא מחפשים שיגידו להם תודה. במעגל הרחוק של המשפחה שלי יש חרדים, אלו אנשים שאוהבים את הארץ ואוהבי אדם, שלא צריך לקרוא להם והם באים. כולנו צריכים להיות ביחד, להבין מה הצרכים של המדינה כרגע ולעשות. המהות של כולנו שווה – כולם רוצים לחיות פה בכבוד ובשמחה".

המשדר נחתם בדבריו הנוגעים של המגיש יעקב גרודקה, שהתקשה לעצור את דמעותיו: "חיים, תודה רבה לך שעלית לשידור וחיזקת אותנו דקות אחרי ההלוויה. אנחנו נשתדל לעשות מעשים טובים וללמוד לעילוי נשמתו של נווה בן חיים הי"ד, שמסר את נפשו למעננו. למאזינים בבית אני אומר – מותר לנו, ואף חובה עלינו, להרגיש, לחוות ולגלות אמפתיה כדי להבין מה עובר על השני".