ברוך מרזל חושף: למה ניתק קשר עם בן גביר – ומה קרה למסורת החמין של חיי שרה?

״אני מלא, אין מקום״: עשרות אלפים בדרך לחברון

שבת חיי שרה בחברון הפכה לאחת המסורות הגדולות והמוכרות בציבור הדתי והחרדי, ובכל שנה מגיעים אל העיר המוני מבקרים מכל רחבי הארץ. אלא שהשנה, עוד לפני שההמונים הגיעו, ברוך מרזל, איש חברון ומי שהיה שותף מרכזי לייסוד מסורת הכנסת האורחים, כבר התקשה לעמוד בפניות.

בריאיון ל״מהדורה המרכזית״ ברדיו קול ברמה, בהגשת יעקב גרודקה, סיפר מרזל כי הוא מוצף בשיחות ובבקשות מצד אנשים שרוצים להגיע ולהתארח. כשגרודקה הזכיר לו את תשובתו הספונטנית בטלפון – ״אין מקום, אני מלא״ – הסביר מרזל: ״כל עם ישראל רוצה לבוא לפה בחיי שרה, ואני לא יכול לעזור לכולם. יש גבולות תפוסה, החטיבה כבר בקריסה״.

לדבריו, מדובר בעשרות אלפי אנשים שצפויים להגיע לחברון ולקריית ארבע. הוא נמנע מלנקוב במספר מדויק, אך העריך כי בשנה שעברה הגיעו בין 40 ל־50 אלף איש. רבים מהם לנים בקריית ארבע, שממנה ניתן להגיע למערת המכפלה בהליכה של כרבע שעה.

כך התחילה המסורת: 300 אורחים בבית אחד

המסורת, שמציינת השנה 34 שנים, החלה ביוזמה קטנה בביתם של ברוך ורעייתו. מרזל נזכר כי בתחילת הדרך פרסמו את האירוע באמצעות מודעות קיר, משום שלא היה תקציב לפרסום רחב יותר.

להפתעתם, הגיעו כ־300 איש כבר בשנה הראשונה. מחציתם אכלו בבית משפחת מרזל, ואחרים הופנו לאכול בקריית ארבע, בהתאם לכשרויות שעליהן הקפידו.

ההצלחה הייתה מהירה: בכל שנה מספר המשתתפים כמעט הוכפל. כעבור שלוש שנים, כשהגיע מספר האורחים לכ־450, הבינה רעייתו של מרזל שהבית והחצר כבר אינם יכולים להכיל את כולם.

״אמנם הקרוואן שלנו ענק, אבל כל החצר כבר מלאה. אנחנו לא יכולים יותר״, אמרה לו, לדבריו. בעקבות זאת הועברה הכנסת האורחים אל אזור מערת המכפלה, והאירוע הלך והתרחב עם השנים.

מרזל הדגיש כי לא היה היחיד שיזם את המסורת, והיו שותפים נוספים שסייעו לה כבר בראשיתה. הוא גם נזכר שהכול התחיל בתקופה קשה של אינתיפאדה וטרור, כאשר רבים חששו להגיע לחברון. דווקא באותם ימים נוצרה מסורת שהפכה עם השנים לאירוע המוני.

״התקופה הכי שקטה בחברון״: מרזל מפתיע בתיאור המצב הביטחוני

גרודקה ביקש לברר אם יש כיום סיבה לחשוש מהגעה לחברון, לנוכח המצב הביטחוני באזור. מרזל השיב כי מאז תחילת המלחמה, לדבריו, חברון עוברת את התקופה השקטה ביותר שזכורה לו.

״ממש שקט, לא היה בכלל פיגועים״, אמר. הוא ציין כי לפני כשבועיים התרחש פיגוע באזור המרוחק מחברון בכ־40 קילומטרים, אך הדגיש כי בעיר עצמה המצב שקט.

מרזל אף הגדיר את חברון ״העיר הכי שקטה בארץ״, והשווה אותה לאילת, שבה נשמעו אזעקות ונפלו טילים. ״יש לנו 150 אלף ערבים מסביב, לא יורים עלינו טילים״, אמר.

החמין המפורסם בסכנה? ״אולי השנה לא אספיק להכין״

אחד הרגעים המשעשעים בריאיון הגיע כאשר גרודקה העלה את נושא החמין המפורסם של מרזל. בשנה שעברה הקדישו בתוכנית פינה שלמה לסיריו, והשנה ביקש המגיש לברר אם הוא מתכנן לשדרג את המתכון או להוסיף מרכיבים חדשים.

אלא שמרזל הפתיע כשאמר כי ייתכן שהשנה כלל לא יספיק להכין את החמין בעצמו.

״אני עמוס כל כך בהכנסת אורחים״, הסביר. לדבריו, עיקר הכנת האוכל נעשה השנה באמצעות קייטרינג ״הדר גאולה״, שמסייע בהכנת הכמויות הגדולות במחיר מוזל, לצד עמותת ״הכנסת אורחים חברון״, שמאכילה אלפי אנשים.

מרזל תיאר את סדר היום העמוס שלו: הוא נמצא במערת המכפלה עד אמצע הלילה, מגיע לביתו בסביבות שתיים לפנות בוקר, וכבר בשבע בבוקר חוזר לפעילות. במקום מתקיים קידוש המוני וסעודות לכל מי שמגיע.

״אני מקווה להגיע ל־100–120 סירים גדולים״, סיפר על היקף החמין המתוכנן. כשנשאל כיצד שומרים על טעם אחיד בכל כך הרבה סירים, הבהיר כי אנשי הקייטרינג הם שמכירים את שיטת ההכנה בכמויות כאלה, בעוד שהוא עצמו יודע להכין בבית אוכל לכמאה אורחים – אך מעבר לכך מדובר כבר באתגר גדול.

הקישקע הוא חובה: ״שיספוג מההתחלה את הטעם״

למרות העומס, מרזל לא ויתר על אחד המרכיבים החשובים מבחינתו בחמין: הקישקע. כשגרודקה שאל אם אין שבת בלי קישקע בסיר, השיב מרזל כי הוא חייב לספוג את הטעמים כבר מתחילת הבישול.

הוא סיפר כי החיילים שמגיעים להתארח אצלו הם מבחן הטעם האמיתי. לדבריו, הוא דואג להם למבחר של בשרים, עופות ודגים, אבל מה שהם מבקשים שוב ושוב הוא דווקא עוד חמין.

בהמשך חשף מרזל, בהומור, כי שמע גם על סגולה מיוחדת שמייחסים לחמין שלו. ״השמאלנים טוענים שיש סגולה בחמין שלי״, אמר, וסיפר כי לפי הבדיחה, אלאור עזריה חיסל את המחבל משום שאכל קודם לכן מהחמין בביתו.

גרודקה הצטרף לצחוק, והשניים המשיכו להתבדח על האפשרות שהחמין הוא מעין ״נשק בלתי קונבנציונלי״, לאחר שגרודקה סיפר על ניסוי שערכו בישיבה, שבו נתנו לערבי לאכול חמין והוא נרדם לשעות ארוכות.

15 שנה של קשר – וברוך מרזל מסביר למה ניתק מבן גביר

בחלק הפוליטי של הריאיון ביקש גרודקה לברר אם מרזל ואיתמר בן גביר עדיין מדברים, ואם יש סיכוי לפיוס בין השניים. מרזל השיב באופן חד: ״אין לנו קשר״.

לדבריו, הנתק אינו נובע מסכסוך אישי, אלא ממחלוקת אידיאולוגית. הוא הסביר כי אם ימשיך להיות בקשר עם בן גביר, עלולים אנשים לחשוב שהוא עדיין קשור לדרכו של הרב מאיר כהנא – דבר שמרזל אינו רוצה שיקרה.

כשנשאל אם הוא כועס על בן גביר, הודה כי מדובר במערכת יחסים מורכבת. ״בן אדם שגדל אצלך 15 שנה, פרנסת אותו, עשית לו הכול, מאוד קשה לשנוא אותו״, אמר.

עם זאת, הוא הודה כי תחושת הבגידה קשה, והבהיר כי מבחינתו הדרך לפיוס עוברת בשינוי אידיאולוגי מצד בן גביר. ״כל עוד הוא לא חוזר בדרכו – זה לא יהיה״, אמר.

גרודקה ניסה לברר מה בדיוק השתנה בין דרכו של בן גביר לבין דרכו של הרב כהנא. מרזל השיב כי גם כהנא הסכים ללכת עם נתניהו, וכך גם בן גביר, אך ביקש להבחין בין המקרים. לדבריו, בצלאל סמוטריץ׳ לא נחשד מעולם כמי שקשור לדרכו של כהנא, ואילו ביחס לבן גביר הוא סבור שנדרשת הבהרה.

״המצב הכי טוב שלנו זה עוד בחירות״

כשגרודקה שאל את מרזל על תוצאות הבחירות ועל האפשרות שבן גביר ימצא את עצמו באופוזיציה, השיב מרזל כי מבחינתו התוצאות טובות וכי הוא אינו מאוכזב.

הוא אף הטיל ספק בכך שהממשלה תקום במתכונת הנוכחית, והעריך כי ישראל עשויה להגיע לסבב בחירות נוסף. כשנשאל אם הוא באמת מעדיף בחירות חוזרות, השיב: ״המצב הכי טוב שלנו זה עוד בחירות, ועוד בחירות, ועוד בחירות״.

״אין מקום״ – אבל התפילות פתוחות לכולם

לקראת סיום הריאיון ביקש מרזל למסור את ברכתו לאלפי האורחים שיגיעו לחברון בשבת. הוא איחל להם שבת שמחה ומאושרת, והתפלל שתפילותיהם יתקבלו במערת המכפלה.

״אין מקום יותר טוב ליהודי להתפלל בכל העולם מאשר במערת המכפלה״, אמר.