אלקנה ויזל היה מורה בתלמוד תורה, הוא נפצע בצוק איתן, יכל לא להיכנס לעזה, אבל בחר להשתתף בלחימה, לפני שנכנס ללחימה, הוא כתב מכתב שיפתח אחר מותו חס וחלילה, הנה המכתב.
אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו. קודם כל במקרה שנחטפתי לשבי החמאס אני דורש שלא תעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי.הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכל, אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ.
אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים.אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תיטעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו.
אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטימיות. תסתכלו לאנשים היקרים שלכם בלבן של העיניים ותזכירו להם שכל מה שעובר עליהם בחיים האלה שווה את זה. ושיש להם הרבה בשביל מה לחיות. תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים!
בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתה לי את הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להפך, זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם.
רבו של אלקנה הרב יהושע שפירא ראש ישיבת רמת גן שוחח עם יעקב גרודקה ב’אחת בצהריים’, על האבל הכבד, הקשר הקרוב שלהם, “הוא היה כמו בן, לפעמים הוא היה רחוק, אבל תמיד הרגשתי אותו.”
האזינו: