3 שנים למתקפה | מנדי ריזל נשבר בשידור ומשחזר: "פשוט חיכינו למותנו"

שלוש שנים אחרי מתקפת שמחת תורה, כתב קול ברמה לענייני צבא וביטחון, מנדי ריזל, חזר בשידור ב"המהדורה המרכזית" עם נתן משי לרגעים הקשים ביותר בחייו. ריזל, תושב שדרות ומי שמכיר היטב את מערכת הביטחון, סיפר כיצד כבר בשעות הבוקר המוקדמות הבין שמשהו חריג מתרחש, וכיצד בתוך זמן קצר מצא את עצמו לא ככתב שמדווח על האירועים – אלא כתושב שמנסה להציל את משפחתו ואת בני משפחתו מהמחבלים שהסתובבו ברחובות.

"פשוט חיכינו למותנו": הרגע שבו הבין שאין צבא

ריזל סיפר כי כבר בסביבות 7:10–7:15 בבוקר הבחין בכך שמערכות ההגנה בשדרות אינן מתפקדות כפי שהכיר. לדבריו, הוא היה רגיל לשמוע את יציאות כיפת ברזל, אך באותו בוקר נשמעו אזעקות ללא הפסקה – והוא לא שמע את המיירטים. כשהבין שהמצב אינו שגרתי, פתח את הטלפון בשבת בהתאם להיתר שקיבל מראש מרבו, וניסה להבין מה מתרחש. בשיחה עם הגורמים שאליהם היה אמור להתייצב במילואים נאמר לו: "אין לנו מושג מה קורה". זמן קצר לאחר מכן ראה את תמונת הטנדר הלבן של המחבלים בשדרות, והבין שהאירוע הגיע אל תוך העיר.

אלא שהרגע הקשה ביותר הגיע כאשר הבין שהמחבלים כבר נמצאים בשכונות הסמוכות לביתו. "הדבר שהיה הכי חסר זה הרעש של המסק"רים, המסוקי קרב, והמזל"טים, והמטוסי קרב, וכל הדברים שיש לצבא הטוב ביותר במזרח התיכון", סיפר. "פשוט ישבנו וחיכינו שם… הכי פשוט, חיכינו למותנו. שמענו את הצרורות ירי, ראינו אותם מתקרבים, נכנסים לבניינים אצלנו בשכונה". ריזל ומשפחתו הסתתרו בביתו של שכן חמוש, יחד עם כמה משפחות, כשההבנה היא שהם עלולים שלא לצאת משם.

"אל תצא מהבית": כך הציל ריזל את בני משפחתו

בתוך הכאוס, ריזל החל לחייג לבני משפחתה של רעייתו שהתגוררו בשדרות. הוא ידע שהמחבלים כבר נמצאים ברחובות וניסה להזהיר אותם שלא לצאת מהבתים. אחד מגיסיו, שלא ידע את ממדי האירוע, יצא מביתו עם שני ילדיו בדרכו לבית חב"ד ולמקווה. ריזל ניסה להשיג אותו, אך הטלפון היה כבוי. בהשגחה פרטית הצליח להגיע אל חמיו של הגיס, שהיה בבית, וביקש ממנו לקרוא לו. "אושר! אל תצא מהבית! יש מחבלים ברחובות!" אמר לו. בתחילה הגיס חשב שמדובר בהגזמה, אך לאחר שהשתכנע חזר לביתו – ובכך, לדברי ריזל, ניצל.

סיפור נוסף שסיפר ריזל ממחיש עד כמה היה המרחק בין חיים למוות באותן שעות קצר. הוא התקשר לגיס נוסף והזהיר אותו כי מחבלים נמצאים בשכונה שבה התגורר, סמוך לגדר. הגיס, אשתו וילדיו נכנסו לרכב ועזבו את המקום. דקה ועשרים שניות לאחר מכן, כך סיפר ריזל, תיעדו מצלמות האבטחה חמישה מחבלים חמושים בקלצ'ניקובים כשהם מקיפים את הבית. "נכנסים לבית של השכן ורוצחים", סיפר, כשהקול נשבר במהלך השחזור.

"אתה חורץ את גורלם": ההחלטה הקשה עם הילדים

גם בביתו של ריזל עצמו לא היה ברור כיצד ניתן להישאר מוגנים. משפחתו התגוררה בבית פרטי, כאשר מסביב לדלת היו חלונות וזכוכית גדולה, ובמקביל הגיעו תיעודים של המחבלים אל תוך השכונה. המשפחה הבינה שאם המחבלים ייכנסו לחצר, לא יהיה להם כמעט לאן לברוח. בהשגחה פרטית הבחין ריזל בשכן חמוש שעמד במרפסת בבניין סמוך בן תשע קומות. הוא צעק אליו וביקש ממנו לאפשר למשפחה להסתתר בבניין.

המשפחה אספה את הילדים ורצה אל הבניין תחת אש, כשהם שומעים את צרורות הירי מכיוון התנועה שלהם. כשהגיעו למקום כבר היו שם משפחות נוספות, והם הקפידו להרחיק את הילדים והנשים מהחלונות כדי שלא ייראו מבחוץ. "ברגע שאנחנו שומעים אותם דופקים בדלת, כולם נכנסים לממ"ד בשקט", סיפר ריזל. נתן משי השווה את התחושה לגטו בתקופת השואה, וריזל השיב: "אין צבא, אין כלום, כלום, כלום".

"זה לא היה גזירת גורל": הכעס על הדרג הבכיר

כשנשאל האם הוא כועס על הצבא, ביקש ריזל להפריד בין החיילים בשטח לבין הדרג הבכיר. לדבריו, הכעס שלו אינו מופנה כלפי החיילים שנלחמו עד טיפת דמם האחרונה, אלא כלפי מקבלי ההחלטות שלדבריו התעלמו מסימני האזהרה. "על הלמעלה כן", אמר. "איך הגענו למצב הזה שמתחמשים ומתחמשים ומתחמשים ויורים". ריזל הזכיר גם שיחות שקיים בעבר עם הרצי הלוי, וטען כי במשך שנים התקבעה תפיסה שלפיה כל עוד כיפת ברזל מיירטת את הרקטות ואין נפגעים או נזק משמעותי, ניתן להכיל את המצב. "אנחנו שילמנו על זה", אמר. "זאת הייתה טמינת חול באדמה… ויש לך את הכעס הזה שכאילו… זה לא היה גזירת גורל, יכולנו להימנע מהדבר הזה".

שלוש שנים לאחר הטבח, ריזל אומר כי בצה"ל חל שינוי תפיסתי, וכיום ההתייחסות לאויב היא יותר על בסיס היכולות והכוונות שלו ולא רק על בסיס ההנחה שהוא מורתע. לדבריו, הוקמו גם מסגרות חדשות שנועדו לספק הגנה טובה יותר לעורף הישראלי בזירות השונות. עם זאת, הוא מזהיר מפני האפשרות שהלקחים יישחקו עם השנים. "מתישהו, עוד 5, 10, 20 שנה… השבעה באוקטובר ישחק. זאת אומרת, אנחנו עוד פעם נופתע", אמר, כשהוא מזכיר את הלקחים שנלמדו ממלחמת יום הכיפורים.

הנתונים מהמלחמה: 970 חללים ויותר מ-100 אלף מטרות

לקראת סיום השיחה הציג ריזל גם נתונים על היקף המלחמה. לדבריו, 970 חיילים נפלו בנסיבות מבצעיות מאז תחילת המלחמה, בכל הזירות, כאשר יותר מ-70% מהחיילים שנפצעו חזרו לשרת. הוא ציין כי מתחילת המלחמה הותקפו יותר מ-100 אלף מטרות: כ-65 אלף ברצועת עזה, כ-28 אלף בלבנון ובסוריה, כ-4,500 באיראן וכ-80 בתימן. עוד אמר כי מהרצועה שוגרו במהלך המלחמה יותר מ-10,000 רקטות ופצמ"רים, מלבנון כ-20 אלף, מאיראן כ-1,200, מסוריה כ-50 ומתימן כ-90.

בסיום הריאיון, כשנתן משי דיבר על "ניצחון מוחלט", חתם ריזל במשפט קצר שהפך לרגע האחרון והחד של השיחה: "הניצחון המוחלט זה משיח".