13 שנה אחרי פטירת מרן, הרב משה מאיה חושף: ״אני מפחד להגיע לציון שלו״

שלוש עשרה שנים חלפו מאז הסתלקותו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ״ל, אך עבור תלמידו ומקורבו, זקן מועצת חכמי התורה הגאון הגדול רבי משה מאיה, הכאב עדיין חי ונוכח. בריאיון מיוחד ל״מהדורה המרכזית״ ברדיו קול ברמה, בהגשת יעקב גרודקה, סיפר הרב על הקשר יוצא הדופן עם מרן ועל הקושי להשלים עם הסתלקותו.

״אני אגיד לך דבר אחד קטן שלא אמרתי אותו לאחרים״, פתח הרב מאיה את אחד הרגעים האישיים בריאיון. ״13 שנה עברו, אני אף פעם לא הייתי בציון שלו, לא בזמן ההלוויה ולא עד היום״. כשגרודקה ביקש להבין כיצד ייתכן שלא ביקר בציון במשך שנים כה רבות, השיב הרב בכנות: ״אני כל כך הייתי קשור אליו, שאני פוחד שברגע שאני אראה את המצבה שלו, אני אתעלף״.

הרב סיפר כי השתתף בהלוויה ההמונית, אך כשהגיע קרוב למקום הקבורה לא היה מסוגל להמשיך. ״הגעתי עד קרוב לציון, ולא יכולתי לראות שמטמינים אותו באדמה. ברחתי״. גם כיום, לדבריו, הוא מתקשה להפנים את העובדה שמרן איננו. ״עד היום אני לא מעכל. אני תמיד חושב שאם יש לי שאלה, אני אטלפן אליו והוא מיד ייתן לי תשובה״. הקשר ביניהם, הסביר, היה עמוק מכדי להגדיר אותו במילים: ״לא יודע אם זה אבא לבן, אם רב לתלמיד, אני יודע שהייתי קשור אליו בלב ובנפש״.

כך התעקש מרן על כל פרט בכשרות לפסח

הרב מאיה חזר בריאיון לתחילת הקשר ביניהם בתל אביב, וסיפר כיצד מרן, שהקדיש את עיקר זמנו ללימוד תורה, הטיל עליו אחריות בעניינים מעשיים רבים. אחד הסיפורים התרחש בשנה הראשונה שבה הגיע הרב עובדיה לתל אביב. לדברי הרב מאיה, מרן הודיע כי לא יעניק הכשר לפסח לאיש עד שהרב מאיה יחתום על הבקשה.

כך הגיע הרב מאיה לבדוק את הכשרות במקומות שבהם רבנים כבר ביצעו את הבדיקות הנדרשות. באחד המקרים הגיע לגימנסיה הרצליה, שם ביקש מנהל המקום לקבל את חתימתו לקראת ליל הסדר. הרב מאיה הבהיר למנהל כי לא יחתום על מסמך בלי לבדוק בעצמו את הנעשה במקום. למרות טענת המנהל כי רבנים אחרים כבר בדקו את הכול, הרב עמד על כך שהבדיקה תיערך בהתאם להוראותיו.

רק לאחר שהמנהל עבר שוב על הפרטים ותיקן את הדרוש תיקון, הסכים הרב לחתום. המנהל, שהיה חסיד גור, התרגש כל כך עד שהתעקש להכין לו קפה בעצמו. הוא הסביר כי במשפחתו נותר זיכרון ישן של בקשת השגחה שקיבל אחד מאבותיו מגדולי החסידות, והמפגש עם הרב מאיה הזכיר לו את חשיבות ההקפדה על הכשרות.

הסיפור, כפי שהציג אותו הרב מאיה, המחיש את דרכו של מרן: גם כאשר אחרים סברו שהכול כבר נבדק, הוא לא ויתר על אחריותו ועל הצורך לוודא שכל פרט נעשה כראוי.

מרן הפסיק את ארוחתו כדי להציל את עתידו של תלמיד

סיפור נוסף שהביא הרב מאיה ממחיש את המסירות של הרב עובדיה יוסף לכל יהודי, גם ברגעים שבהם היה עייף לאחר יום עבודה ממושך בבית הדין. באחד הימים הגיע אדם וסיפר למרן על תלמיד מצטיין בכיתה ח׳, שאמו התנגדה לכך שימשיך ללמוד בישיבה. אותו אדם ביקש את עצתו של הרב. מרן, שהיה באותה שעה באמצע ארוחה לאחר יום מתיש, לא הסתפק במתן עצה. הוא קם מיד והחליט לנסוע בעצמו לביתה של האם כדי לשכנע אותה לשלוח את בנה לישיבה.

למרות ניסיונותיה של הרבנית לדאוג שיסיים לאכול לפני שייצא, מרן התעקש לצאת לדרך. כשהגיע לבית המשפחה, ניגש אל האם וביקש ממנה בקשה אחת: לשלוח את בנה לישיבה. האם השתכנעה, והילד המשיך ללימודיו. הרב מאיה סיפר כי אותו תלמיד נעשה לימים אחד מגדולי הפוסקים בירושלים, אך נמנע מלנקוב בשמו במהלך השיחה. ״הוא היה עייף, הכול, ועוד כמה דקות תחכה לזה — כלום. ילד לישיבה, קם מיד לעזור״, תיאר הרב מאיה את התנהלותו של מרן.

גם מי שתקף את מרן זכה לאהבתו

אחד המסרים המרכזיים שעלו בריאיון היה אהבת ישראל הבלתי מתפשרת של הרב עובדיה יוסף. הרב מאיה סיפר כי ראה מקרוב כיצד מרן נמנע מלהשיב למי שתקפו אותו, ואף המשיך לדאוג לאותם אנשים. לדבריו, בתקופות של מחלוקת פוליטית וציבורית הושמעו נגד מרן דברי ביקורת חריפים, אך הוא לא נהג להשיב באותה מטבע. במקום להתרחק ממי שפגע בו, הוא המשיך לסייע להם כשנזקקו לעזרתו.

כשנשאל כיצד הצליח מרן שלא להיעלב, הסביר הרב מאיה כי בעיני הרב עובדיה, כל יהודי היה בן של הקדוש ברוך הוא. ״הוא פשוט הסתכל: אני בן של הקדוש ברוך הוא, גם הוא בן של הקדוש ברוך הוא, אז בין אחים לא רבים, בין אחים דואגים שגם השני יהיה טוב״, סיפר.

הרב מאיה הזכיר גם את התקופה שבה היו מתחים בין הרב עובדיה יוסף לרבנים אחרים ברבנות הראשית. לדבריו, גם כאשר היו מי שביקשו להתקרב אליו על רקע המחלוקות, מרן לא ניצל את המצב כדי לפעול נגדם או להבטיח להם טובות הנאה. הוא המשיך לנהוג בהם באהבה, תוך הקפדה על גבולות ההלכה והסמכות שהייתה בידיו.

״בהלכה הוא לא ויתר על שום דבר״

לצד אהבת ישראל, הדגיש הרב מאיה כי אצל מרן לא הייתה סתירה בין אהבת הבריות לבין עמידה תקיפה על עקרונות ההלכה. ״הוא לא היה תקיף נגד האדם, הוא היה תקיף על המושג״, הסביר הרב. לדבריו, גם כאשר התעוררו מחלוקות בענייני השקפה ובסוגיות ציבוריות, מוקד עמדתו של מרן היה ההכרעה ההלכתית. ״אצלו העיקר ההלכה. הכול הלכה״, אמר.

כדי להמחיש את הדברים, סיפר הרב מאיה על מסירותו של מרן להתרת עגונות ולבירור שאלות הלכתיות מורכבות. באחד המקרים, כך סיפר, השקיע מרן ימים ולילות בניסיון למצוא דרך להתיר אישה שהוגדרה כממזרה. הרב מאיה תיאר כיצד מרן סיפר לו שלא ישן במשך עשרה לילות, משום שהיה שקוע בניסיון למצוא נימוק הלכתי נוסף שיאפשר את ההכרעה. רק לאחר שגיבש את הנימוק העשירי, הרגיש שהוא יכול להתפנות לשיחה אחרת.

בהמשך, סיפר הרב מאיה, שמע את אותו סיפור גם מדיין בחיפה, שאישר כי הדיון ההלכתי אכן התנהל וכי ההכרעה נשענה על אותו נימוק. הסיפור ממחיש את האופן שבו ראה מרן את תפקידו: לא לוותר על דרישות ההלכה, אך להשקיע את מלוא הכוחות כדי למצוא פתרון הלכתי למי שנזקקו לעזרתו.

״הוא היה בוכה על הפגיעה בבחורי הישיבות״

לקראת סיום הריאיון עבר גרודקה מהזיכרונות האישיים אל מצבו של עולם התורה כיום, על רקע המחלוקות סביב חוק הגיוס והחששות מפגיעה בבני הישיבות. הרב מאיה נשאל מה היה מרן אומר לנוכח המצב הנוכחי, אך הבהיר כי אינו יכול לקבוע בוודאות מה הייתה עמדתו ביחס לכל שאלה שעל הפרק.

עם זאת, הוא סיפר על כאבו של מרן לנוכח הפגיעה בעולם התורה. לדבריו, גם כאשר התמודד עם צער אישי כבד, היה חשוב לו להדגיש את כאבם של בחורי הישיבות. הרב מאיה הזכיר כי לאחר פטירת בנו של מרן, רבי יעקב יוסף זצ״ל, הגיע ראש הממשלה לנחם אותו. לפי הסיפור שהביא, מרן אמר לו כי לצד צערו על בנו, כואב לו במיוחד כאשר פוגעים בבחורי הישיבות. ״יותר ממה שאני מצטער על הבן, אני מצטער שאתם פוגעים בבחורי ישיבות״, ציטט הרב מאיה את דבריו של מרן.

לא תכנן מהפכה – שאל מה הקב״ה רוצה עכשיו

בסיום השיחה התייחס הרב מאיה למפעל הרוחני העצום שהותיר אחריו הרב עובדיה יוסף, ובפרט להתפתחות עולם התורה הספרדי ולהקמת ישיבות ומוסדות חינוך רבים. לדבריו, כל פתיחת ישיבה או מוסד חדש הייתה משמחת את מרן, אך הוא לא נהג לדבר במונחים של מהפכה או אסטרטגיה ארוכת טווח.

״מה שהקב״ה רוצה״, כך תיאר הרב מאיה את דרך מחשבתו. מרן, לדבריו, שאל בכל רגע מה נדרש ממנו באותה שעה, ופעל בהתאם. הרב סיפר גם על שיעוריו של מרן בתל אביב, שאליהם הגיעו בתחילה מאות אנשים. כאשר הוצע לו לעבור למקום גדול יותר שיוכל להכיל אלפי משתתפים, הגיב מרן בענווה ובבדיחות הדעת, בלי להתייחס לתחזיות על קהל עצום.

בהמשך, כשהגיע לאירוע שבו השתתפו אלפים רבים, הזכיר בחיוך את השיחה הישנה. עבור הרב מאיה, אלה היו פניו של מרן: גדלות תורנית עצומה לצד פשטות, אהבת ישראל ומסירות בלתי פוסקת לכל יהודי. שלוש עשרה שנים לאחר פטירתו, סיפר הרב, הקשר האישי עדיין חי בלבו – עד כדי כך שהמחשבה על ביקור בציון היא עבורו כאב שקשה לשאת.