ענף עץ אבות – רבינו הקדוש רבי נחמן מהורודענקא זי”ע

רבי נחמן מהורודענקא זי”ע נצר לאחת המשפחות המיוחסות בישראל, אשר זה מאות בשנים שהתייחסו אליה רמי המעלה גדולי וגאוני ישראל הנודעים בשם קודשם, על משפחת בית אבותיו, אשר תורה וגדולה התאחדו על שולחנם.

אין לנו שום ידיעה מבוססת על אודות נישואיו של רבי נחמן מהורודענקא זיע”א, עם מי הוא בא בקשרי חיתון ומי היה חותנו, וכל מה שנאמר בעניין זה הוא בגדר השערה. מנישואיו נולד לו בנו הרה”ק רבי שמשון בשנת ת”ס-ת”ע בערך, ובשנת ת”ק-תק”א ליווה את אביו, רבי נחמן, בנסיעתו הראשונה לארץ ישראל.

באשר לזיווגו השני, נמצא בכתבי רבי יוסף שו”ב, בעל המחבר ספר ‘מנחת יוסף’ (מחשובי חסידי סלונים): כשיצא רבי נחמן מהורודענקא לחו”ל אחרי נסיעתו הראשונה לארץ ישראל, נעשה אלמן ל”ע ואמר שרוצה ליקח אישה שתהיה עדיין בת בנים. פעם עבר דרך עיר אחת והציעו לו שידוך עם אלמנה בת טובים, כשרה וצנועה, גדולה בעשירות ורכה בשנים שלא רצתה להינשא אלא רק למופלג בתורה. היא הסכימה על השידוך אבל רבי נחמן אמר שהוא צריך להתנות עמה תנאים קשים, דהיינו שלא יעלה על דעתה שהוא יכנס לחנותה ועסקיה רק שהיא תבוא לכאן ופה באכסנייה תהיה החתונה. האישה הסכימה בתנאי שיבטיח לה ילד. רבי נחמן הבטיח לה ונערכה החתונה. אבל תיכף אחרי החתונה נסע לדרכו ואמר לה שיחזור אליה כאשר יגמור עסקיו.

עברה שנה תמימה עד שרבי נחמן חזר לעיירה אבל גם אז לא סר לביתו. כשנודע לאשתו, באה לפניו ושאלה אותו מה יהיה? אבל רבי נחמן לא ענה כלום. כששאלו האנשים, הלא קדשתם בפה, אישה ומה יהיה עליה, צחק רבי נחמן ושוב נסע לדרכו. יעצו לה האנשים שכדאי לה שתיסע לבעש”ט, וכיוון שרבי נחמן בא לשם הרבה פעמים מסתמא תפגוש אותו שם. והבעש”ט כבר ייעץ לה מה לעשות. עשתה האישה כן. נסעה למעז’בוז וכשהגיעה לשם נכנסה לבעש”ט וסיפרה לו את קורותיה.

אבל הבעש”ט אמר לה מתירא אני ממנו ולא אשאל אותו, לכן שאלי בעצמך מתי יחזור לביתו. נכנסה האישה לרבי נחמן, אבל תשובתו היתה בבקשה ממך אל תדחקי את השעה. אבל היא לא הסתפקה בזה עד שהבטיח לה שבעוד ג’ חודשים ישוב. רבי נחמן קיים את דברו, הגיעה לביתו ולאחר זמן נולד להם בן הרה”ק רבי שמחה זצ”ל. אבל תיכף אחרי לידתה נפטרה האישה ר”ל, וראו אז בחוש מה עמקו מעשיו של הרה”ק רבי נחמן אשר רצה להאריך את שנותיה ע”י דחיית חזרתו.

הים עשה כדברו

בשנת תקכ”ד השתטח על קבר הבעש”ט יחד עם חברו רבי יוסף מקמינקא. בשובו צהלו פניו: “עתה ציווה עלי רבי לעלות לארץ-הקודש!”. באותה שנה, ביום כ”ג בתמוז, יצא יחד עם קבוצת צדיקים, ביניהם רבי מנדל מפרימישלן, אל ארץ האבות. בהיותם בלב ים, קמה לפתע סערה עזה, עד שהאונייה חישבה להישבר. ביום העשירי לסערה, אסף רבי נחמן מניין יהודים, נטל ספר תורה בידו ואמר: “אם נגזר חלילה בבית-דין של מעלה שנאבד מן העולם אנו בבית דין של מטה, בצירוף קודשא בריך הוא ושכינתיה, איננו מסכימים לגזירה זו; יהי רצון שתתבטל”. כל הנוכחים ענו אמן, וכעבור זמן קצר נח הים מזעפו.

נפתחו השמיים

וכן מובא בספר “טבור הארץ” פעם היתה עצירות גשמים גדול בארץ ישראל, וציווה רבי נחמן מהורדענקא זי”ע שילכו למערת רבי חייא ובניו להתפלל על הגשמים וגם הוא הלך עמהם, וציווה להם שייקחו עמהם בגדי חורף למחסה מזרם ומטר, והיה אז יום חם וצח. הם יצאו מן העיר לילך למערת רבי חייא ובניו, ובגדי החורף בידם, ואז עמד בשער העיר שר ושופט העיר, בראותו שהם הולכים ובגדי החורף בידם, צחק מהם הרבה וירק בפניהם, ואמר שאם יחזרו לעיר ולא ירד גשם ירמוס את הרב הצדיק תחת כפות רגליו. הם הלכו לדרכם למערת רבי חייא ובניו ושפכו שיחם נוכח פני השם, וכאשר הגיעו בתפלתם למילים משיב הרוח, נשבה רוח על פניהם, וכשאמרו מוריד הגשם, השמים התקדרו וירד גשם שוטף עד מאד, ולולא שהיה להם בגדי החורף לא יכלו לבוא העירה, וכאשר חזרו העירה המתין להם בשער העיר שר ושופט העיר, ולקח את הרב הצדיק והרכיב אותו על כתפיו ונשאו עד תוך העיר, והעיר טבריה צהלה ושמחה על גשמי רצון וברכה שירדו, וכל הנכרים אמרו מי כמוך אלוקים ומי כעמך ישראל, עיין שם.

במלחמה נגד הפנקיסטים

כידוע השתתף הבעש”ט במלחמה נגד כח הפנקיסטים יחד עם שאר גדולי דורו. ביום כ”ו סיון תקט”ז התקבצו כל רבני הקהילות החשובות בגליל לבוב והכריזו עליהם חרם “שהם מופרשים ומובדלים מכל עדת ישראל, וגם דור עשירי לא יבוא להם בקהלתנו” (עיין “היכל הבעש”ט פרק כ”ז באריכות).

גם בעניין זה שיתף הבעש”ט את רבי נחמן, וכתב אליו כי יבוא עד מהרה יחד עם הגאון מאוסטראה ללבוב לטכס עצה איך לנצח הפושעים.

ובספר ‘מליצי אש’ (תמוז אות רנ”ג) מסופר כי בשנת תקט”ו נערך וויכוח גדול עם כח הפנקיסטים הפוקרים ימ”ש, על פי ציווי הממשלה. נבחרו לעמוד בוויכוח רבי חיים הכהן ראפפורט אבדק”ק לבוב, הגאון רבי דוב בער אבדק”ק יזלאוויץ ורבינו הק’ הבעש”ט. לפני הוויכוח המתיק הבעש”ט סוד על שני תלמידיו, הה”ה הגה”ק רבי מאיר מרגליות בעל ה’מאור נתיבים’ והרה”ק רבי נחמן מהורדנקא, והצליחו ונצחו את כת האפיקורסים ימש”ו.

רבי נחמן מהורדנקא היה בין היחידי סגולה שנמצאו במחיצת הבעש”ט בשעת פטירתו ואף התעסקו בגופו הקדוש. עובדה זו מאושרת גם ע”י בעל השבחי הבעש”ט שכתב וז”ל: “וציווה הבעש”ט שיכניסו מנין להתפלל עמו וציווה שיתנו לו הסידור, ואמר אשתעי עוד מעט עם השי”ת. ולאחר התפילה הלך רבי נחמן מהורדנקא לביהמ”ד להתפלל עבורו, ואמר הבעש”ט לחינם הוא מרעיש, אם היה יכול להיכנס בפתח זה שהייתי רגיל להיכנס, היה פועל בתפילתו”.

עוד כתב ב”שבחי הבעש”ט וז”ל: “שמעתי מהרב דקהילתנו (ה”ה הרה”ק רבי גדליה מלוניץ) שבעת הלווית הבעש”ט תמה מאוד רבי נחמן מהורדנקא מה זה שאינו רואה מאומה, וכשבא מבית העלמין ראה נוראות גדולות, ואמר לרבי זאב קיצעס שבוודאי כך צריך להיות” עכ”ל.

לעילוי נשמת ר’ קלוינימוס קלמן זצ”ל בן שבתאי ז”ל רבי קלונימוס קלמן גולדשמידט זצ”ל הותיר צוואה, בה הוא מבקש להמשיך את מסורת העלייה לציון רבי נחמן מהורדנקא, מגדולי תלמידיו של הבעל שם טוב הקודש

מי ששימר באדיקות את יום ההילולא של הרבי מהורודנקא, הוא המשפיע הרב החסיד רבי קלונימוס קלמן גולדשמידט זצ”ל, שבשנים האחרונות יסד את ההילולא ובזכותו רבים מגיעים להתפלל, ונושעים.

רבי קלונימוס קלמן גולדשמידט זצ”ל אף יסד את ההדלקה המסורתית ביום היארצייט ונהג לקדם את הבאים עם שתיה קרה ואוכל חם, בניו ממשיכים את המנהג כמידי שנה, ואכן כמידי שנה אלפים פוקדים את הציון ביום היארצייט ב’ תמוז.

רבי קלמן סיפר בשנים האחרונות, “כל ווארט של רבי נחמן יכול לפרנס מאמר שלם בספרים אחרים. כל דיבור שלו היה קודש קדשים, פלאי פלאים”.
במהלך ההילולא השנה בליל שישי יגיעו המונים לציון, ולרווחת הציבור יעמדו שתיה ומיני מגדנות.