בשבת הקרובה נקרא בפרשת משפטים את המצווה הראשונה לאחר מעמד הר סיני:
"כי תקנה עבד עברי".
לא תפילין. לא שבת. לא קדושה. עבד.
ולא איזה עובד פשוט – אלא גנב שנתפס, לא היה לו לשלם, ובית הדין מוכר אותו כדי להשיב את הגניבה לנפגע והשאלה זועקת: למה שאדם ירצה לקנות גנב לביתו?

מערכון הגנב ב'ישראל הצעיר'
חז"ל מסבירים:
"עמך במאכל"
"עמך במשקה"
אותו אוכל שאתה אוכל – גם הוא.
אותו לחם – גם לו.
ואם יש כרית אחת בבית?
היא שלו.
כן. של הגנב. אז מה כאן קורה?
בדבריו לפרשת משפטים, הרב מסביר נקודה חדה: הגנב הוא אדם שלא רואה אחרים.
הוא לא מתחשב, הוא לא מרגיש את האלמנה שממנה לקח, הפתרון של התורה אינו ענישה טכנית, אלא חינוך עמוק.
אתה מכניס אותו הביתה.
הוא רואה איך אתה נותן לו.
איך אתה מתחשב בו.
איך אתה אפילו מוותר למענו.
שש שנים כאלה – והוא יוצא אדם אחר
המהפכה של תנועת המוסר הרב מביא את דברי הנצי"ב מוולוז'ין, האדם נברא להועיל לאחרים, וזהו היסוד של תנועת המוסר. רבי ישראל מסלנט, שתכנן חיים של פרישות, הבין שהשליחות אינה הסתגרות – אלא השפעה על אחרים

צילום: מנדי הכטמן/ פלאש 90
בשנות הגזרות הקשות, גלה ה"ט"ז" זיע"א רבי דוד סגל ממקומו, הוא הסתיר את זהותו ועבד כמנקר בשר פשוט.
הרב המקומי חשד בו, והשפיל אותו לעיני כולם, שלושה ימים עמד בעמוד הקלון.
ואז הגיעה ילדה עם עוף שנפסל לשבת, הוא ידע שהרב טעה.
הוא ידע שאם יפנה לספרו "טורי זהב" ייחשף
ובכל זאת – עשה זאת. למה?
כי העיקר לא היה הכבוד שלו. אלא שלמשפחה יהיה בשר לשבת.
הרב קלמן בר מסיים במסר חד: האדם לא נברא כדי שיהיה לו טוב.
האדם נברא כדי להועיל לאחרים. ולכן המצווה הראשונה אחרי הר סיני היא לא קדושה פרטית.
אלא אחריות מוסרית.
הבחירה של התורה לפתוח דווקא בעבד עברי אינה מקרית – היא קובעת את ה-DNA של עם ישראל:
לא אנוכיות. לא פרישות מנותקת. אלא אחריות, חסד, ותיקון הזולת.
ואולי זה המסר החשוב ביותר לשבת הזו.
שבת שלום!