השאלה המרכזית – הרב קלמן בר
פרשת יתרו – יתרו מגיע אל משה ורואה אותו יושב ושופט את העם לבדו "מבוקר עד ערב". הוא מזהיר את משה שזהו מצב בלתי אפשרי שיוביל לשחיקה ("נבול תיבול") ומציע לו למנות שרי עשרות, מאות ואלפים. הרב בר מעלה את שאלתו של האברבנאל: האם משה רבנו, מנהיג העם, לא יכול היה לחשוב לבד על עצה כל כך פשוטה וניהולית? שהיה צריך את עצת יתרו?
המתח בין צדק אנושי לצדק אלוקי
כדי לענות על כך, הרב בר מסביר את הייחודיות של משפטי התורה:
- חוסר התחשבות בנסיבות (לכאורה): במשפט אנושי מתחשבים בנסיבות, אך בתורה הדין יבש, אדם שגונב "מטרנה" כי אין לילדיו מה לאכול משלם כפל בדיוק כמו אדם שגונב סתם כי התחשק לו.
- "צדקו יחדיו": המשפט האלוקי הוא "אמת", אך הצדק שלו לא תמיד נראה לעין אנושית בארץ. הוא הופך לצדק רק כשרואים אותו יחד עם ה"בבואה השמימית". אנו עושים את המינימום כאן, והקב"ה משלים את הצדק מלמעלה.
כוחו של המלך (ומשה רבנו)
השינוי מתרחש אצל המלך. למלך (כמו דוד או שלמה) יש סמכות לדון לפי הנסיבות והעניין, ובמשפטו רואים את הצדק האלוקי המתחשב.
- דוגמת דוד המלך: במשל "כבשת הרש", דוד פוסק שהעשיר שלקח לעני את כבשתו היחידה הוא "בן מוות". למרות שבתורה היבשה הדין הוא רק תשלומי ארבעה וחמישה, דוד כמלך מתחשב בנסיבות האכזריות ופוסק דין אחר.
למה משה רבנו סירב בתחילה?
משה רבנו היה במעמד של מלך. הוא רצה שהעם יבוא אליו כדי שהם יראו את "הצדק האלוקי" המתחשב והשלם, ולא רק את הדין היבש שיינתן אצל דיינים אחרים. יתרו שכנע אותו שלמרות שהוא צודק, הוא לא יוכל לעמוד בעומס, ולכן עליו לעבור למערכת דיינים רגילה.
לסיכום אומר הרב: משה ידע את עצת יתרו, אך העדיף את הקשר הישיר לצדק הגבוה. לעתיד לבוא, נזכה לראות את הצדק הזה אצל מלך המשיח, שכל הגויים ינהרו אליו כדי לראות את משפטו המופלא.
שבת שלום!