
בפינת ״בקודש פנימה״ בתוכנית ״על הקצה״, הביא הרב יהודה חזן הקלטה מיוחדת ממפגש עם מרן ראש הישיבה הגר״ד לנדו, שבו נשאל כיצד יכול אדם שאינו לומד תורה כל היום לזכות לבן תלמיד חכם. השאלה הוצגה על רקע דמותו של אביו של ראש הישיבה, שהיה אדם שעבד לפרנסתו, ובכל זאת זכה שבנו יגדל לאחד מגדולי התורה בדורנו.
בתגובה השיב הגר״ד לנדו תשובה קצרה וברורה: ״אם לומדים, אז יש בן תלמיד חכם״. כשנשאל אם גם לימוד בהיקף מוגבל יכול להועיל, השיב ראש הישיבה: ״לומדים ככל האפשר, ככל האפשר״.
הרב חזן הרחיב את הדברים והביא גם את חשיבות הדוגמה האישית בחינוך הילדים. לדבריו, לא די בכך שהורים ומחנכים חוזרים ומדברים על ערכים ועל לימוד התורה, אלא יש צורך להקדיש לכך זמן ולהראות לילדים כיצד הדברים מתקיימים בפועל.
במהלך השיחה הוזכרו גם דמויות רבניות המקרינות שלווה, מאור פנים ואהבת ישראל, ובהן הרב דוד לאו ובנו ידידיה לאו. הרב חזן הצביע על הקשר שבין האווירה בבית לבין האופן שבו הילדים גדלים ומתנהגים.
אחד הסיפורים הבולטים שהביא הרב חזן עסק במרן הרב סלים, מייסד ישיבת מאור התורה, ובדרך שבה הגיב לפגיעה באלמנה שעבדה במטבח הישיבה.
על פי הסיפור, הגיע לידיעתו כי בחורים בישיבה נוהגים להתלוצץ על חשבונה של האלמנה, והדבר גורם לה צער. כעבור זמן, כאשר עלה לתורה בפרשת משפטים, הגיע לפסוק העוסק באיסור עינוי אלמנה ויתום. באותו רגע פרץ הרב בבכי במשך דקות ארוכות, לעיני המתפללים שלא הבינו בתחילה מה אירע. כאשר אחד מתלמידיו ניגש לברר את פשר הדבר, סיפר לו הרב על צערה של האלמנה.
למחרת, כך סיפר הרב חזן, השתרך תור של תלמידים שביקשו מהאלמנה סליחה על התנהגותם. באמצעות הבכי והתגובה האישית, הצליח ראש הישיבה להמחיש לתלמידיו את חומרת הפגיעה ואת חשיבות כבודה של האלמנה.
בהמשך הפינה הובאו גם דברים שנשא הראשון לציון הרב דוד יוסף במעמד הכנסת ספר תורה בבת ים. בדבריו הסביר את המנהג להסתכל על האות הראשונה של שמו של האדם בעת שמגביהים את ספר התורה, והדגים זאת באמצעות האות הראשונה של שמו.
הרב חזן הביא גם מדבריו של הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר, שקרא להרבות בתפילה בתקופת הבחירות ולהיזהר משנאה וממחלוקת. בדבריו הדגיש הרב עמאר את החשיבות שבשמירה על הזהות היהודית במרחב הציבורי, בחיזוק התורה ובחינוך ילדי ישראל. לצד הדברים הוזכרו מסעות חיזוק התורה של הרב יצחק יוסף ברחבי הדרום, וכן ימי ההילולה של גדולי ישראל בתקופה זו.
במהלך הפינה שילב הרב חזן בין הקלטות, סיפורים והנהגות של גדולי ישראל, כשהמכנה המשותף הוא האחריות האישית לחינוך הדור הבא, אהבת ישראל והצורך להתרחק ממחלוקות.
בין אם מדובר בתשובתו הקצרה של הגר״ד לנדו על הדרך לזכות לבן תלמיד חכם, ובין אם בסיפור על ראש הישיבה שבכה כדי להמחיש לתלמידיו את כבודה של אלמנה – המסר העולה מהדברים הוא שחינוך אמיתי מתחיל בדוגמה אישית, במעשים וביחס שבין אדם לחברו.