מדור לדור: זיכרון, תקווה ואמונה שלא כבו
במונולוג אישי ונוגע, שפתח את תוכניתו המיוחדת "מדור לדור", לוקח עידו קפטן את המאזינים למסע בין זיכרונות השואה לבין התקווה והאמונה שעוברות מדור לדור. דרך סיפורה של סבתא, דמותו של סבא הלוחם, ועד ילדי קיבוץ בארי ששרדו את האימה I האזינו
תוכניות חד פעמיות כ"ו ניסן התשפ"ה (24.4.2025)
הוא חזר מהמלחמה – אבל נלחם בזיכרונות. עם לב שבור, אך מלא תקווה. “אני מאמין בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו שיבוא”, מצטט עידו קפטן בתחילת מונולוג מצמרר בפתיחת תוכניתו “מדור לדור” ביום השידורים המיוחד של רדיו ‘קול ברמה’ לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
קפטן שוזר זיכרונות אישיים מבית סבתו, ילדותו וניסיונות ההבנה של שתיקות הדור ששרד. “השתיקה של סבתא שלי דיברה יותר מכל סיפור”, הוא משתף, “היא הייתה ילדה כשעלתה על הרכבת – לא לירושלים, אלא למחנות. היא חיה את השנים שאחר כך – ובנתה חיים. בית. משפחה. אמונה.”
במונולוגו האישי, מגולל קפטן גם את עדותה של חנה’לה בת ה-90, שבליל יום השואה האחרון סיפרה על חורבות קיבוץ בארי ועל הילדים שהתחבאו במשך עשר שעות בארון ההורים – בהמתנה לכוחות צה”ל. “אתם יודעים כמה זמן אני התחבאתי בארון?” שאלה אותם, “שנתיים ימים! ואף צבא חזק לא בא להציל אותי”.
הרגש, האמונה והכאב מצטלבים לרגעים קטנים, אנושיים כל כך – שמספרים את מה שלא תמיד נאמר בקול. “היו דברים שסבתא לא סיפרה”, אומר קפטן, “אבל ככל שהתבגרתי – התחלתי לשמוע את מה שלא סופר. את השתיקות. את המבטים. את הפס הקול שעובר בינינו – גם בלי מילים”.
“זו השלשלת. דור אחרי דור. שואה – וגבורה. שתיקה – ומילים.”
בין סבתא רבקה – ששרדה; לסבא בנצי – שנלחם; לאבא – שנולד אל תוך ההשלכות; ולעידו עצמו – בן הדור הרביעי – נרקם חוט דק של זיכרון, שמסרב להישכח. “הדור שלנו לא היה שם”, הוא אומר, “אבל אנחנו ממשיכים לנשום את זה”.
התוכנית הסתיימה בפסוק נבואי: “כה אמר ה’ צבאות: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים…” – עם חזרה לשולחן העץ של סבתא, ולשתיקה שכבר מלאה בקולות.
“אנחנו כאן – לא רק לזכור”, סיכם קפטן. “אלא לספר, להעביר הלאה. כי כל עוד אנחנו מדברים – הם חיים. ואולי, זהו הניצחון האמיתי”.
האזינו למונולוג המלא מתוך התוכנית “מדור לדור”:
