הגאון הגדול רבי דוד יוסף חבר מועצת חכמי התורה, ב’המהדורה המרכזית’ עם משה גלסנר: “כל יהודי שנהרג בגלל שהוא יהודי, הוא קדוש היות ונהרג על קידוש ה’. אנחנו צריכים להתפלל עליהם ולהדליק נר לעילוי נשמתם.
האח של אמא שלי נהרג במלחמת השחרור. אבא שלי בעצמו היה קרוב מאוד לשכול הזה. אבא שלי היה במצרים באותו הזמן ולא היה קשר לארץ רק דרך מכתבים. כשהגיע המכתב הזה שסיפר שהוא נהרג במלחמה, אבא לא רצה לספר לאמא כי היא היתה בהיריון וחשש לבריאותה. רק כשהם חזרו לארץ ישראל הודיעו לה – עד יומה האחרון היתה בוכה על האח שנהרג”.
על יום הזיכרון והצפירה.
“יש פה כמה דברים שתמוהים מאוד בעיני הציבור שלנו. הם מסיימים את האבל ומיד מתחילים את החג. ודאי שזה זר ורחוק מאיתנו מאוד. גם את האבל שהם עושים, הם משמיעים צפירה וזה מנהג גויים”.
“צריך לעורר את הציבור, מי שנמצא ברשות הרבים, בוודאי שצריך לעמוד בשעת הצפירה ולומר פרקי תהילים ולא לעמוד כמו פסל. בעיני הציבור שלנו בגלל שזה מנהג גויים, יש אנשים שקשה להם לקבל את זה שצריך לעמוד, אבל מצד ההלכה אין בזה שום חשש. כשהגויים עושים דברים שהוא לא חוק בלי טעם אלא שיש בזה עניין של כבוד אז אין איסור של ‘ובחוקתיהם לא תלכו’ ולכן אבי מורי התיר לעמוד בשעת הצפירה”.
על ל”ג עומר בצל ‘קורונה’
“אני פונה לכל עם ישראל- תדליקו נר בבית לכבוד רבי שמעון ותלמדו זוהר. אני קורא לרב רבינוביץ ולרב שווינגר לקרוא ולסגור את כל הכניסות למירון ולמנוע מאנשים להגיע לציון”.