

ברגעים האחרונים של השנה, כאשר הלבבות כולם מתכנסים יחד לקראת ימי הדין והרחמים שוחח הרב גיא מאיר פיניאן בתוכנית 'הקול שלך' בהגשת אפרת פינקל לב ברדיו 'קול ברמה', והעלה נקודות למחשבה ולעבודה פנימית לקראת עמידתנו לפני מלך מלכי המלכים.
בפתח השיחה עמד הרב פיניאן על התחושה המיוחדת המלווה את ימי ערב ראש השנה – ימים שבהם כל אדם מבקש לעצור, להביט פנימה ולומר בקול דממה דקה: "הנני כאן". לצד תקיעת השופר המעוררת, שנועדה להרעיד את הלבבות ולעורר לתשובה, תיקנו לנו חז"ל מנהג יקר וחשוב בסימני ליל ראש השנה, כדי לפתוח את השנה בסימן טוב ובהארת פנים.
כאשר נשאל הרב איזה סימן הוא האהוב והמרכזי ביותר, הדגיש את החיבור המיוחד של הילדים והמבוגרים כאחד אל התפוח בדבש. אך מעבר לטעם המתוק, טמון בזה סוד עמוק:
התפוח – לשון "פתוח": האותיות של המילה תפוח מרמזות על פתיחת כל השערים שהיו סגורים במהלך השנה – אם זה בשדוכים, בפרנסה, ברכישת דירה או בבריאות. הכל נפתח לטובה.
הדבש – כוח השינוי והמהפך: כפי שמביא האדמו"ר מסוכטשוב בספרו 'שם משמואל', למידת הדין של היום הראשון יש כוח להפוך למידת הרחמים. לדבש יש סגולה ייחודית – כל חתיכה שנכנסת לתוכו הופכת להיות חלק מהדבש עצמו. כך גם בראש השנה: כל החובות, המינוסים והקשיים הופכים לפלוס ולמתוק.
הרב פיניאן הביא את דברי הרמב"ן המופלאים, המסבירים כי הסימנים שאנו עושים בליל החג אינם רק סמל חיצוני, אלא "פועל דמיוני" המעורר את הכוחות העליונים. בדיוק כפי שבמנהג התשליך מנערים את הבגדים כסמל להשלכת העוונות, כך בעשיית הסימנים על השולחן אנו מעוררים בשמיים את ההתחדשות והישועות לכל השנה.
גם בברכה המוכרת "שנהיה לראש ולא לזנב", טמון מסר חינוכי ורוחני אדיר. הרב ציין כי גם אם אדם מרגיש במצב מסוים בחינת "זנב", חז"ל לימדו אותנו לעולם לשאוף ולהיות "זנב לאריות ולא ראש לשועלים" – לקחת כל ספק או קושי, לחבר אותו למקום גבוה ולהפוך אותו לצמיחה רוחנית.
הרב גיא מאיר פיניאן