דבורה דרוק: "הפסיקו להגיד לילדים שאסור לקנא – קנאה היא כוח מניע"

כולנו גדלנו על ברכי התובנה שקנאה היא אחת המידות המגונות, ההרסניות והקשות ביותר בנפש האדם. אולם, בפינתה הפופולרית בתוכנית "הקול שלך" בהגשת שפרה גרינברג חריטן, הציגה המנטורית למערכות יחסים וייעוד זוגי, דבורה דרוק, גישה פסיכולוגית ורוחנית מרעננת: קנאה אינה רק הרס – היא יכולה וצריכה לשמש כקוד הפעולה והאנרגיה המניעה החזקה ביותר שלנו להצלחה, אם רק נדע כיצד לתעל אותה נכון.

משל המלך, הקנאי והתאוותן

את המשדר פתחה דבורה דרוק במשל עתיק ומצמרר הממחיש את פניו המכוערות של הרגש כאשר הוא אינו מאוזן:

"בעיירה אחת חיו שני אנשים מרירים – אחד קנאי ואחד בעל תאווה. המלך החליט לחנך אותם וקרא להם. הוא הניח בפניהם הצעה שאי אפשר לסרב לה: אחד מהם יבקש כל דבר שיעלה על דעתו – כסף, נכסים, או כיסא בממשלה – והשני יקבל אוטומטית כפול ממנו.

שני האנשים שתקו במשך זמן רב וסירבו להוציא מילה, שכן אף אחד מהם לא היה מסוגל לשאת את המחשבה שחברו יקבל כפול. לבסוף, אילץ אותם המלך לדבר. הקנאי סינן מבין שפתיו: 'המלך, יוציא לי עין אחת' – כדי שלשני יוציאו את שתי עיניו".

"זהו סיפור מצמרר", הסבירה דרוק, "הוא מראה כיצד אדם מוכן להרע לעצמו ובלבד שלשני יהיה רע יותר. אך מכאן עולה השאלה: האם קנאה היא רק הרס, או שיש בה כוח אחר?".

השיעור מקורח: התפוצצות של כוחות פנימיים

דרוק קישרה את הדברים לדמותו המקראית של קורח, שהיה בעל עושר אגדי, חוכמה, ייחוס ומשפחה, אך דבר לא סיפק אותו בשל הקנאה.

"רש"י אומר דבר מדהים: קנאה היא התפוצצות של הכוחות הפנימיים. למה? כי היא מזכירה לי מי אני ומה הכוחות שלי. הקנאה פועלת מתוך רגש טהור ללא שכל, והיא אומרת: 'אם אני לא ראשון, אני לא קיים'. שלמה המלך כתב בספר משלי: 'וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה', היא מוציאה את האדם מן העולם.

אבל מצד שני, אם נביט בהיסטוריה היהודית – חנה קינתה בפנינה והלכה להתפלל ולפעול, רחל קינתה בלאה (במעשיה הטובים, כפי שמציין רש"י) ויצאה לפעולה. ללא קנאה, אין בעולם כוח מניע ואין התקדמות".

המהפך: "אני רוצה כזה, לא את זה"

הפרשנות של דבורה דרוק, המבוססת על תורת החסידות והרבי, קובעת כי אלוקים לא ברא שום דבר בעולם שהוא הרס מוחלט. לכל תכונה יש שורש חיובי.

"הטעות הגדולה שלנו היא שאנחנו מנסים להכחיש קנאה. אנרגיה לא מכבים – אנרגיה מתעלים ומצמיחים. התרגיל האמיתי הוא לעבור ממצב של 'אני רוצה את מה שיש לה' (שזו קנאה שלילית שמחריבה ומקטינה את האחר), למצב של 'אני רוצה כמו שיש לה, גם אני רוצה כזה'.

אבן עזרא בעשרת הדיברות מסביר שאנחנו לעולם לא נקנא במי שאינו רלוונטי אלינו (למשל, בנסיכה מאנגליה). אנחנו מקנאים במי שקרוב אלינו, במי שהוא מאותו הכפר. חז"ל אמרו 'קנאת סופרים תרבה חכמה'. כשאתה רואה אומן מצליח או חבר שעשה אקזיט, במקום להקטין אותו כדי למלא את הכלי המחורר שלך בשקר, שאל את עצמך: 'מה אני יכול לשאוב ממנו כהשראה לתוך העולם הפרטי שלי?'".

מדריך להורים: איך מחנכים לעין טובה בבית?

המנחה שיפי חריטן הדגישה כמה הגישה הזו משחררת ומצילה את הילדים מרגשות אשם פנימיים. דבורה דרוק העניקה כלים פרקטיים ליישום המהפך המחשבתי הזה בתוך הבית:

• שינוי הטרמינולוגיה: אל תגידו לילד "אסור לקנא". תגידו לו: "מותר לקנא, זה טבעי ונכון". שבו איתו, קחו את האנרגיה והכאב הללו ותעלו אותם. אם חבר קיבל ציון גבוה יותר, בדקו יחד איתו מה עזר לחבר להגיע לשם ואיך הוא יכול ללמוד מכך.

• העצמת הצלחה של אחרים: שימו לב מה אתם אומרים כשאתם חוזרים מאירוע נוצץ. האם הפרשנות היא "הם רצו לנקר עיניים" (הקטנה של האחר), או "איזה יופי, איך הם השקיעו כדי שהאורחים שלהם ייהנו, איזה אנשים טובים"? הילדים סופגים את הפרשנות הזו.

• תרגיל שולחן השבת של דבורה דרוק: "אמצו מנהג קבוע בסעודת שבת – שכל אחד מבני המשפחה יספר על מעשה טוב אחד שהוא עשה או ראה השבוע, ואיך הוא פירגן למישהו אחר. זה מייצר מלאות פנימית, וככל שהאדם מלא יותר מבפנים – העיניים שלו פחות נשואות החוצה".

הריאיון נחתם באיחול נרגש של המנטורית ובברכת חודש טוב, כשהמנחה שיפי חריטן מודה לה על הדברים המתוקים והמחזקים שמעניקים איכות חיים לכל הדורות הבאים.