"גם בעומק לבנון, הוא דאג לקשיים שלי": החבר הקרוב בבכי קורע לב על ליאב כבביה הי"ד

יממה לאחר שהמונים ליוו למנוחת עולמים את סמל ראשון ליאב כבביה הי"ד, שנפל באסון הטנק בלבנון, פצעי השכול עדיין מדממים והכאב מסרב להרפות. אחרי מהדורה שלמה שהוקדשה לשיחם של הנופלים הקדושים ולשיחה עם דודו, אירח מגיש "המהדורה המרכזית" יעקב גרודקה, את תומר יקיר – חברו הקרוב של ליאב מימי התיכון.

בריאיון אישי, כואב ומלא באמפתיה, שרטט תומר את דמותו הייחודית של ליאב – דמות שהייתה הדבק של החבורה, אדם שגם ברגעים המסוכנים ביותר בשדה הקרב, הלב שלו נותר נתון כולו לדאגה לאחרים.

הקשר שהתחיל בתיכון וההודעה האחרונה מלבנון

תומר וליאב הכירו בכיתה י' בתיכון, שם למדו יחד במגמה. "נוצרה אצלנו חבורה של שמונה חברים מהכיתה שנשארו בקשר הדוק עד היום", מספר תומר בגעגוע. "הוא היה איש טוב מאוד, חבר טוב שתמיד דאג לחברים שלו ולאנשים שאוהבים אותו".

כשביקש גרודקה לשמוע דוגמה אישית לאותו לב זהב, שיתף תומר בסיפור מטלטל מימיו האחרונים של ליאב בחזית: "בשבוע האחרון הצלחנו להתכתב בוואטסאפ דרך אחד מהחברים שלו לטנק. שיתפתי אותו שם בחוויה אישית לא פשוטה שעברתי בשבוע שלפני כן. ביום חמישי בבוקר, הוא כותב לי הודעה: 'תקשיב, מה שסיפרת לי… קשה לי, אני לא יכול. אני כל הזמן חושב על זה וחושב עליך, על כמה שקשה לך'. משם אתה מבין שגם כשהבן אדם נמצא בעומק לבנון, בזמן לחימה ובתוך סכנה, מה שנמצא לו בראש זה הקשיים של חברים שלו".

לשמור על אימא: הסודות משדה הקרב

מפניני דמותו של ליאב הי"ד שעלו בריאיון, בלטה במיוחד הרגישות העצומה שלו כלפי משפחתו. תומר סיפר כי בלילות ובשבועות הארוכים בהם לחם, עשה ליאב הכול כדי לחסוך מאמו את הדאגה הקשה.

"הוא לא שיתף את אימא שלו בעובדה שהוא נלחם בעזה, ובעובדה שהוא נלחם בלבנון – רק כדי שהיא לא תדאג, כדי שהיא תוכל להישאר רגועה", חשף תומר. "הוא היה שומר את זה לעצמו. לפעמים משתף את אבא שלו או את החברים, אבל הוא מאוד לא רצה להכביד על הסביבה שלו. הוא תמיד רצה שכולם יחשבו שהכול בסדר גמור ושום דבר לא קשה".

גם ביציאות המעטות שלו הביתה, העניק ליאב את כל כולו למשפחה. "ביציאה האחרונה שלו מהצבא, הוא לקח את אחיו הקטן גיא ליום כיף לכבוד יום ההולדת שלו. למרות פער הגילים ביניהם, של כעשור, הוא היה כמו החבר הכי טוב שלו. תמיד דאג לו ושמר עליו".

"הוא פחד, אבל היה גאה במה שהוא עושה"

השיחה האחרונה בין השניים התקיימה ביום חמישי בערב, ימים ספורים לפני האסון הנורא. תומר נזכר בהבטחה שכבר לא תמומש: "התכתבנו, אמרתי לו שהכול יהיה בסדר ושאני מחכה לו פה עם בירה כשהוא יצא חזרה הביתה. קבענו שנשב יחד".

בתשובה לשאלתו של גרודקה האם ליאב דיבר על הסיכונים והמסירות, השיב תומר: "הוא שיתף קצת בקושי. הוא סיפר שאמנם קשה לו והוא מפחד שם בלבנון, אבל כשהוא עושה את זה – הוא גאה במה שהוא עושה. הוא ידע את החשיבות של המשימה, הוא ידע שהוא שומר על האנשים שאוהבים אותו. הוא היה מודע לסיכונים לחלוטין ועשה את זה באהבה גדולה בשביל המשפחה, בשביל החברים ובשביל האנשים שהוא אוהב".

הצוואה שעל הסטיקר: "המנגינה לעולם לא נעצרת"

החלל שהותיר ליאב בחבורה הוא בלתי נתפס. "זה לא מעוכל", אומר תומר בקול רועד. "הוא היה הדבק של הקבוצה שלנו, החבר הכי טוב של כל אחד ואחד מאיתנו. אי אפשר עדיין לדמיין את העובדה ששבוע הבא הוא לא יצא הביתה, לא יישב איתנו בערב. דמות כל כך חשובה בחיים של כל כך הרבה אנשים פשוט הלכה".

המגיש יעקב גרודקה סיכם את המסר המרגש למאות אלפי המאזינים: "זאת אומרת, המנגינה… אי אפשר לעצור את המנגינה. זה המסר בעצם". הריאיון נחתם בתפילה ואיחול של גרודקה שנזכה תמיד רק לשמחות, וכי דמו של הקדוש ליאב כבביה הי"ד יינקם, ונזכור את דמותו המאירה לעד.