עדות מהתופת; “ראיתי את המוות מול העינים”

אלי דוייטש מניצולי אסון מירון ב’אחת בצהרים’: “ראיתי את המוות מול העינים, הייתי בתחילת המדרגות רוב האנשים מתו לפני המפולת, היו זעקות ‘אני לא נושם’ ‘העצמות שלי נשברות’ הלחץ וחוסר הנשימה היו נוראים התפללתי ‘אבא אני רוצה לחיות’ לא יכולנו אפילו להרים את הראש. המחשבה היא איך מצליחים לנשום רגע לפני שאני מת”

“השוטרים שעמדו מאחורי הגדר צעקו לנו ‘לכו אחורה’ הם לא קלטו מה קורה שם בכלל. הייתי מהראשונים, ולא היתה אפשרות להמשיך במשך עשר דקות. אם לא היתה גדר לא היתה סיבה שאנשים לא המשיכו ללכת לכיוון המדרגות”

“היה מין ברזל של מעקה ובכח על טבעי קפצתי עליו, עמדתי על גגון כשאני חושש שהוא יקרוס, אמרתי לזה שלידי, תן לי כיפה,אני רוצה להתפלל, אלו הרגעים האחרונים של חיי, מול עיני ראיתי את ההחייאות וערימת הגופות, ראיתי דברים שלא חלמתי שאראה בחיים שלי”