מה ההבדל בין להסתכל על אדם לבין באמת לראות אותו? בפינתה בתוכנית ״הקול שלך״ בהגשת שפרה גרימברג חריטן, עסקה ענת נגר, מאמנת רגשית וזוגית בשיטת BSD – אימון יהודי, במסר העולה מפרשת השבוע, פרשת וירא: היכולת לראות מעבר למה שנגלה לעיניים, ולהבחין במה שהאדם שמולנו באמת צריך.
נגר פתחה בהתייחסות לפתיח של שפרה, שבו היא מזכירה את אנשי הצוות הרבים שעומדים מאחורי השידור. לדבריה, דווקא העובדה שאנחנו שומעים את המגישות באולפן אינה אומרת שרק הן נמצאות שם. מאחורי הקלעים פועלים אנשים רבים שתורמים להצלחת השידור, גם אם אינם נראים או נשמעים.
מכאן עברה נגר לרעיון המרכזי של הפינה: לא כל מה שאנחנו רואים הוא כל מה שקיים. לפעמים צריך להרים את המבט, להתבונן לעומק ולגלות מה מסתתר מאחורי ההתנהגות הגלויה.
נגר הפנתה לפסוק בפרשת השבוע המתאר את ביקור שלושת המלאכים אצל אברהם אבינו: ״וירא אליו ה' באלוני ממרא… וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא וירץ לקראתם״.
היא הצביעה על החזרה הבולטת של שורש ר.א.ה בפסוקים, וציינה כי בפרשה כולה מופיע השורש הזה יותר מ-16 פעמים, בצורות שונות.
לדבריה, החזרה אינה מקרית, והיא מזמינה אותנו לבחון את משמעות הראייה בחיינו. בהסתמך על פירוש רש"י, הסבירה נגר כי יש הבדל בין ראייה רגילה בעיניים לבין נשיאת עיניים – התבוננות שמוציאה את האדם לרגע מעולמו הפנימי ומאפשרת לו להבחין בצורך של הזולת.
אברהם אבינו, כך הסבירה, נמצא לאחר ברית המילה, ביום השלישי, כשהוא סובל מכאב ומהחום הכבד. למרות מצבו האישי, הוא מבחין בשלושת האנשים ומפנה את תשומת לבו אליהם. הוא אינו מסתפק בכך שראה אותם, אלא מבין שהם זקוקים לדבר מה ופועל לקראתם.
״ראייה עמוקה מתחילה בעיניים, ממשיכה ללב ומסתיימת במעשה״, סיכמה נגר.
כדי להמחיש כיצד הרעיון בא לידי ביטוי בחיי היום-יום, שיתפה נגר במקרה שהגיע לקליניקה שלה: זוג שהגיע עם תחושה שכל אחד מבני הזוג אינו רואה את המאמץ של האחר.
האישה התלוננה על העומס שהיא נושאת ועל כך שבעלה עסוק בעבודתו ואינו מבחין בקושי שלה. הבעל, שישב לצדה ושמע את הדברים, הגיב בתחושה הפוכה: הוא טען שהיא רואה רק את מה שאינו עושה, אך מתעלמת מכל הדברים שהוא כן עושה.
נגר הסבירה כי למעשה, שניהם ביקשו את אותו הדבר: הכרה והוקרה. האישה רצתה שבעלה יראה את העומס שלה, יכיר במאמץ שלה ויאמר לה שהוא מבחין במה שהיא עושה. הבעל, מצדו, רצה שהיא תשים לב למאמצים שלו, לעזרה שלו ולדברים שהוא עושה גם כשהוא עייף.
״כולנו רוצים הוקרה! כולנו רוצים להרגיש שרואים אותנו״, אמרה.
לדבריה, פעמים רבות הוויכוח אינו רק על הפעולה עצמה, אלא על התחושה שאיש אינו מבחין במאמץ שמאחוריה.
נגר הרחיבה את העיקרון גם לקשר שבין הורים לילדים. לדבריה, כאשר ילד אינו משתף פעולה, קל להגדיר אותו כחצוף או כעצלן, אך אפשר לעצור ולנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות.
כך גם כאשר בן זוג שותק במהלך שיחה: במקום להסיק מיד שלא אכפת לו, אפשר להביא בחשבון שאולי הוא חושש שהשיחה תתפתח למריבה. אדם שכועס עשוי להתמודד דווקא עם פגיעה עמוקה, ולא רק להביע כעס.
עם זאת, הדגישה נגר, ראיית האחר אינה מחייבת להצדיק כל התנהגות או לוותר על גבולות. המטרה היא להבין מה מסתתר מאחורי ההתנהגות, מבלי להתעלם מהקושי שהיא יוצרת.
לקראת סיום הציעה נגר כלי מעשי שאפשר לאמץ בתקשורת עם בני זוג, ילדים ואנשים בסביבה: לפתוח את השיחה במילים ״אני רואה ש…״.
במקום להסתפק בדרישה חוזרת מילד לסדר את החדר, אפשר לומר: ״אני רואה שקשה לך. שמתי לב למאמץ שלך, ועכשיו אשמח אם תוכל רק להרים את הפיג'מה״.
לדבריה, הכרה בקושי ובמאמץ של האדם שמולנו עשויה לאפשר לו להקשיב ולהתגייס למשימה. היא גם המליצה להימנע מהנטייה למהר ולספק עצות ופתרונות, ולפעמים פשוט לתת לאדם תחושה שמישהו מבחין בו.
נגר קישרה את הביטוי ״נשיאת עיניים״ גם לרעיון של התרוממות – יציאה לרגע מהמציאות האישית ומהעיסוק בעצמנו, כדי לפנות מקום לאדם האחר.
את דבריה חתמה נגר במסר העולה מפרשת וירא: אברהם אבינו לא רק ראה את האורחים שניצבו מולו, אלא התבונן בהם, זיהה את הצורך שלהם והפך את הראייה למעשה של חסד.
״המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת לאדם היא לא תמיד עצה או פתרון. לפעמים הם רק מבקשים שנראה אותם״, אמרה.
לדבריה, כדאי לשים לב למאמץ, לעייפות, לפחד ולרצון של האדם שמולנו, ולא להסתפק במה שנראה על פני השטח.
״ראייה אמיתית היא לא פעולה רק של העיניים – היא תנועה של הלב״, סיכמה נגר, והציעה לכל אחד לקחת את המסר לחייו ולומר לאדם הקרוב אליו: ״ראיתי אותך, אתה חשוב לי״.
ענת נגר | צילום: פרטי