מה אנחנו באמת רואים כשאנחנו מביטים באדם שעומד מולנו? האם המראה החיצוני מספר לנו את כל הסיפור, או שאולי דווקא הדברים החשובים ביותר נשארים מחוץ לטווח הראייה? על השאלות האלה ביקש אביחי שלי לענות בריאיון בתוכנית ״הקול שלך״ בהגשת שפרה גרימברג חריטן ברדיו קול ברמה.
שלי, אנליסט, מרצה ופעיל חברתי המתמודד עם עיוורון, הוציא את הספר ״לראות אחרת״, שבו הוא משתף את סיפור חייו ואת התובנות שצבר לאורך הדרך. לדבריו, המסר המרכזי שלו מתחבר היטב לפסוק ״האדם יראה לעיניים וה׳ יראה ללבב״: לא תמיד מה שנדמה לנו שאנחנו רואים הוא באמת האדם שנמצא מולנו.
בספר שילב גם הומור לצד סיפורים מטלטלים, משום שלדבריו ההומור הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, והוא משתדל להיעזר בו גם ברגעים הקשים ביותר.
אחד הסיפורים שסיפר שלי ממחיש עד כמה התרשמות ראשונית יכולה לפעמים להיות משמעותית, גם כשאין לה הסבר ברור.
בתקופה שבה עבד בבית השקעות, הגיע אדם עם הצעת השקעה שנראתה מפתה במיוחד. שלי ישב עם המנהל שלו, הקשיב לפרטים, ובסופו של דבר אמר לו: ״תשמע, זה מצחיק שבן אדם עיוור אומר את זה, אבל הוא לא בא לי טוב בעין״.
המנהל השיב כי המסמכים נבדקו, הנתונים נבחנו והכול נראה תקין. אלא ששלי התעקש: משהו באותו אדם לא הסתדר לו. בסופו של דבר העסקה לא יצאה לפועל.
כמה שנים לאחר מכן, כשהגיע להרצות בבית כלא, הוא נתקל באותו אדם כשהוא עצור במקום. המפגש המחודש החזיר אותו לתחושה שהייתה לו באותה פגישה עסקית, והמחיש עבורו עד כמה לא תמיד כל המידע החשוב נמצא במסמכים ובנתונים הגלויים.
שלי מרצה כמעט מדי יום ברחבי הארץ, לדבריו כ-300 הרצאות בשנה, בפני קהלים מגוונים: חרדים, חילונים, דתיים, אנשי ימין ואנשי שמאל.
דווקא מתוך המפגשים הרבים האלה הוא מבקש להצביע על נקודה שלדעתו רבים מפספסים: טוב הלב של האנשים.
״אני באמת רואה את הטוב לב״, אמר. ״יש לנו עם הרבה טוב לב, עם הרבה אור, עם הרבה רצון לעזור״.
לדבריו, החשיפה ברשתות החברתיות עלולה ליצור תמונה מעוותת, משום שהסרטונים הבולטים הם לא פעם של מריבות, קללות ואלימות. אלא שהוא פוגש במציאות היומיומית תמונה אחרת: אנשים שרוצים לעזור, שאינם מסוגלים להתעלם ממי שזקוק לעזרה ושיש בהם הרבה טוב.
״הרובו המוחלט״, הדגיש, אינו כפי שלעיתים נדמה מהתיעודים השליליים. המסר שלו הוא לא לתת לשוליים להגדיר את החברה כולה, ולא לאפשר לחיפוש אחר הרע להסתיר את כל הטוב שנמצא מסביבנו.
אחד הרגעים האישיים והמשעשעים שעלו בשיחה התרחש דווקא ביום חתונתו של שלי, בשבת פרשת חיי שרה. הוא סיפר כי נשוי כבר 11 שנים, ונזכר בשיחה שקיים איתו הרב פינחס הכהן, הרב הראשי של נתיבות, לפני החופה.
הרב שאל אותו כיצד יזהה את הכלה, שהרי אינו יכול לראות אותה, והעלה בחיוך את החשש שמא תתרחש חלילה טעות כמו בסיפור יעקב ורחל ולאה.
שלי השיב לו בבדיחות: ״אני מזהה אותה לפי הקול שלה״.
הוא קשר את הדברים לסיפור המקראי על יעקב, שבו נאמר ״הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו״, והוסיף כי כמובן היו גם עדים שווידאו שהכלה היא אכן הכלה הנכונה.
אבל מאחורי הסיפור המשעשע ביקש שלי להעביר מסר רציני: לא לשפוט אדם לפי המראה החיצוני בלבד, אלא להקשיב לו, לבחון את שפת הגוף, את ההתנהגות ואת אורח החיים שלו, ולהכיר את התמונה המלאה לפני שמגבשים דעה.
לקראת סיום הריאיון ביקשה שפרה משלי להציע למאזינים דרך מעשית להשתחרר מהנטייה לשפוט באופן אוטומטי לפי מה שהעיניים רואות.
התשובה שלו הייתה פשוטה: לעצור ולא לפעול על אוטומט.
״אנשים לגמרי פועלים על אוטומט, והם מפסידים הרבה בגלל ההתנהגות האוטומטית הזאת״, אמר. לדבריו, אדם עשוי להיראות לנו שונה מאוד מאיתנו, להחזיק בעמדות שאנחנו לא מתחברים אליהן או להשתייך לקבוצה שיש לנו כלפיה דעות קדומות. אבל אין בכך סיבה לפסול אותו מראש.
״אתה לא יכול לשפוט בן אדם על סמך האוכלוסייה הכללית. כל בן אדם הוא לגופו, ובכל מקרה הוא לגופו״, הדגיש.
כששפרה סיכמה את המסר ושאלה אם אפשר לאמץ את צורת הראייה הזאת גם בלי קשר למגבלה פיזית, השיב שלי בחיוב והוסיף בחיוך: ״אנחנו נרוויח הרבה חברים בזכות ההתנהגות הזאת״.
צילום: עיסאם רינאווי/פלאש 90