שנתיים לפטירה: הרבנית דרעי בריאיון דומע: "הוא פשוט מסר את נשמתו על עם ישראל"

במלאת שנתיים להסתלקותו של אחד מגדולי מנהיגי התורה בדור האחרון, הגאון הגדול הרב יהודה דרעי זצ"ל, רבה של העיר באר שבע וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, עלתה הערב (רביעי) רעייתו, הרבנית מרים דרעי תבדל"א, לשיחה מיוחדת ורוויית דמעות ב"מהדורה המרכזית" עם יעקב גרודקה. ברגעים של גילוי לב יוצא דופן, שיתפה הרבנית בקשיים של השנתיים האחרונות, בשותפות השקטה של אשת חבר, ובצוואה הבלתי כתובה שהותיר אחריו הרב לכל יהודי – לרדוף אחר השלום.

"רק עכשיו מתחילים לעכל את גודל החלל"

בפתח הריאיון, תיארה הרבנית כיצד דווקא בחלוף השנתיים, תחושת האובדן הולכת ומתעצמת:

"קשה לי, זה דבר שהוא פשוט בלתי נתפס. ככל שמגיעים הימים ומתקרבת השעה, זה סוחב אותי פנימה. מחג השבועות האחרון אני מרגישה שזה מגיע. השנה קשה לי אולי אפילו יותר משנה שעברה, כי בשנה הראשונה בכלל לא הספקתי לעכל את זה. פתאום מתחילים לעכל ולהרגיש את החלל הענק.

בתוך כל החסר הזה, הקדוש ברוך הוא מלווה אותי בכל עת ובכל רגע, ויש לי המון נחמה. חז"ל מלמדים אותנו שהכי קשה זה לאישה שמאבדת את בעלה, אבל מה שמחזק אותי ונותן לי כוח לעמוד על הרגליים זו העשייה. העשייה מרפאה. מיד יצאתי והמשכתי את העשייה שהייתה לפני, בהתנדבות, בחסד, בשיעורים ובהרצאות. הילדים והנכדים צריכים סבתא מחייכת, בריאה ורוקדת, ואני יודעת שזה בדיוק מה שהוא היה רוצה שאעשה".

מאחורי הפרגוד: "הוא אמר לי: בשמיים ידונו אותי למה לא עשיתי יותר"

הרבנית שיתפה בפרספקטיבה הייחודית של מי שעמדה לצד הרב עשרות שנים, והעניקה לו את השקט הנפשי לחולל מהפכה רוחנית בדרום הארץ, תוך שהיא והמשפחה משלמים מחיר אישי כבד של ויתור:

הוא הרגיש כפוי שמיים, ואני הרגשתי כמוהו. אני מרגישה שהוא מהרבנים שפשוט יצאה נשמתם על עם ישראל. הוא נתן את כל כוחו ומרצו עד הרגע האחרון. הילדים אמרו לי שהם שמעו דרשות שלו מהשבועות האחרונים לחייו ולא האמינו – הוא היה אומר לי: 'כשאני לעם ישראל, אני עם כל הכוח. כשאני לעצמי – אני באפיסת כוחות'".

בשלב זה חלקה הרבנית מסר מרגש ומעצים לכל אישה בישראל: "כשהייתי אימא צעירה, לא תפסתי שהמילים שלי נחוצות לו. ראיתי אדם גברדן, עם ראש על הכתפיים, ולא הבנתי למה הוא מבקש שאחזק אותו. רק אחרי המון שנים הבנתי כמה כוח אישה יכולה לתת לבעלה. כלפי חוץ הבעלים נראים חזקים, אבל המילה הטובה והמחזקת של האישה נותנת להם כוח יותר מכל אדם אחר בעולם".

"לו היה פה היום – הוא לא היה יושב בשקט, הוא היה מרעיש עולמות"

המגיש יעקב גרודקה העלה את המצב האקטואלי המדמם ברחובות – השבר החברתי, חוק הגיוס ומראות האלימות, ושאל כיצד ניתן לקחת את מודל האחדות של באר שבע, שהרב היה חתום עליו, לימינו אנו.

"אם הוא היה פה היום, הוא לא היה יושב בשקט לרגע", קבעה הרבנית נחרצות. "הוא היה קם, צועק, ומכנס את כל מועצת הרבנות הראשית. כשהוא היה רואה את האמת מול העיניים הוא היה הולך איתה עד הסוף. הוא היה יוצא לרחובה של עיר ועושה רעש, זועק את זעקתו של עולם התורה ואומר 'תורה שרויה בצער'.

מצד שני, הייתה לו דרך מיוחדת. כשהוא ראה את הקניון בבאר שבע נפתח בשבת, הוא לא פעל בלהט ובבלאגן. המוטו שלו היה 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'. הצעקות שלו היו אלגנטיות ועמוקות, אבל מול סערה כמו שיש היום ברחובות – הוא בטוח לא היה שותק".

הנחמה הגדולה והקשר הסמלי לג' בתמוז

לקראת סיום השיחה, שיתפה הרבנית בנחמה הגדולה שמסבה לה המשכיות השושלת, כאשר בנו של הרב נכנס בנעליו הגדולות להנהגת הקהילה, וממשיך בדיוק באותו הקו: "הבן ממשיך את דרכו בכל הכוח, וכולם איתו באחדות שהיא מעל הטבע. המוטו שלו הוא השכנת שלום, כי כשיש שלום – הברכה שורה. השלום לא מגיע לבד, צריך לרדוף אחריו".

הרבנית חתמה את דבריה בהתייחסות מצמררת לתאריך פטירתו של הרב, שחל ברקע השיחה:

"הקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם את התאריך המדויק שמתאים לו. הרב היה מחובר בכל נימי נפשו לעם ישראל, וכמובן לחב"ד ולתורת החסידות. זה שהוא נפטר בג' בתמוז (יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש זצ"ל) זה לא בכדי. זה מרגיש כאילו הרבי קרא לו ואמר לו: 'בוא, סיימת את העבודה שלך למטה, בוא תעלה איתי ביחד ונמשיך לפעול ולעורר רחמים בשמיים'".

הרבנית סיפרה כי בימים אלו היא סגרה עם סופר מקצועי על כתיבת סדרת ספרים שתגולל את מסכת חייו של הרב: "זה לא ייכנס בספר אחד. זה סיפור על איך אדם יכול לצמוח ולהגיע לפסגות עצומות של תורה, חסד ורגישות מופלאה לזולת. המסר של החיים שלו הוא אחד: אין 'לא יכול', יש 'לא רוצה'. כולנו יכולים".