"מותר לשנות מלבוש" – הפוסק ההלכתי: האם מותר להתאסלם בגלל חוק הגיוס?

סערת חוק הגיוס והמעצרים ברחובות המגזר החרדי הובילו בימים האחרונים לדיונים מקוריים וסאטיריים בתוככי עולם התורה. בעקבות התחושה כי רשויות החוק הכלכליות והצבאיות אינן רודפות את המגזר הערבי שאינו מתגייס, עלתה בתוכנית האקטואליה "המהדורה המרכזית" בהגשת יעקב גרודקה שאלה הלכתית מרתקת: האם מותר ליהודי חרדי להצהיר על התאסלמות "למראית עין" (בכאילו) כדי לזכות בחסינות מפני גיוס ומעצרים?

כדי לברר את הסוגיה בצורה מעמיקה ואמיתית, הועלה לשידור הפוסק הנודע, הגאון הרב שי טחן, ראש כולל "שערי עזרה" וראש בית ההוראה "ארזי הלבנון" בברוקלין, ניו יורק. הראיון נע בין גדרי ההלכה הנוקשים של יורה דעה לבין אנקדוטות משעשעות מחיי הישיבות וסקופים תורניים מעבר לים.

פסק השולחן ערוך: אסור לומר "אני גוי" כדי להינצל ממוות, אלא אם אין כוונת שמד

יעקב גרודקה הציג בפני הרב את השאלה המורכבת, תוך שהוא משווה את המצב, להבדיל, למקרים של חטופים בעזה שנאלצו להצהיר על התאסלמות עבור הטבות קיומיות, או להיסטוריה של אנוסי ספרד. הרב טחן פתח בהגדרת הבסיס ההלכתי הנוקשה:

"ישנה הלכה מפורשת בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן קנ"ז), לפיה אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבים ומזלות כדי שלא יהרגו אותו, אפילו כשהוא עומד ישירות בפני סכנת מוות", הסביר הרב טחן. "אמנם, מרן הרב אלישיב זצ"ל מביא בספרו 'אשרי איש' חילוק חשוב: האיסור הגורף של השולחן ערוך קיים רק כאשר הגויים עושים זאת במטרה מוצהרת להעביר את היהודי על דתו (גזירת שמד).

הרב אלישיב נותן דוגמה לאדם הנמצא בבית חולים בחו"ל (כפי שקורה לאחרונה באוסטרליה ובבריטניה) ויודע שאם יזהו אותו כיהודי הוא יקבל טיפול רפואי נחות. במקרה כזה, כיוון שאין לגויים מטרה להעביר אותו על דתו אלא מדובר באינטרס אישי של היהודי לקבל טיפול טוב יותר, מותר לו לומר שאינו יהודי. אך ההבדל בין אמירה בעלמא לבין מעשה בירוקרטי הוא תהום רחוקה".

ההבדל בין ערבי למוסלמי: "לשים כאפייה ולשנות לבוש בשעת הגזירה – מותר"

כשגרודקה הקשה וציין כי "התאסלמות" בישראל אינה רק אמירה אלא תהליך רשמי שכולל שינוי דת ברשות האוכלוסין והחלפת השם בתעודת הזהות (למשל מיעקב ליעקוב), השיב הרב נחרצות כי מעשה כזה אסור לחלוטין, אך הציע "פתרון" הלכתי מפתיע מתוך הגמרא:

"ללכת ולעשות מעשה רשמי כזה באקט דתי – ודאי שיש להימנע מכך לחלוטין, וזהו איסור גמור", קבע הרב. "איסלאם, לשיטת הרא"ן במסכת סנהדרין וברוך בעל הפתחי מגדים, נחשב לעבודה זרה ממש (שלא כשיטת הרמב"ם שסבר שאינה עבודה זרה), ואסור ליהודי להראות כלפי חוץ שהוא עובד עבודה זרה.

עם זאת, ישנו מושג הלכתי שנקרא 'תרי אפי' (דו-משמעות), כפי שמובא בגמרא במסכת נדרים (סב.), שם הותר לתלמידי חכמים לומר 'עבדא דנורא אנא' (אני עובד של האור/האש), משום שהגוי מבין שהם עובדים לשמש, אך בליבם הם מתכוונים לקדוש ברוך הוא שהוא 'אש אוכלה'. לכן, לומר 'אני ערבי' זה מותר לחלוטין, משום ש'ערבי' זה לאום ומקום גיאוגרפי, לא דת. השולחן ערוך פוסק שאם אדם משנה את מלבושו בשעת הגזירה כדי שלא יזהו אותו כיהודי – הדבר מותר. לכן, אם בחור ישיבה יוצא לרחוב, שם על עצמו כאפייה או בגד חילוני כדי שהשוטרים לא יזהו אותו ולא יעצרו אותו – זהו פתרון פרקטי ומותר הלכתית, כיוון שאינו אומר בפיו שהוא עובד עבודה זרה".

כשחוק הגיוס הופך ל"גזירת שמד": "על שרוך הנעל יש למסור את הנפש"

בשלב זה של הדיון פנה גרודקה ללב העניין וציין כי גדולי ישראל מהדור הנוכחי – ובהם מרן הרב לנדו, מרן הרב מאיה ומרן הרב יצחק יוסף – אינם רואים בחוק הגיוס סוגיה של "שוויון בנטל" אלא ניסיון מכוון ליצירת כור היתוך ולשינוי המודל החרדי, הגדרה המקבילה לחלוטין ל"גזירת שמד".

"זוהי שאלה חמורה ועצומה", הודה הרב טחן בכובד ראש. "אם גדולי הדור מפרשים את המצב הנוכחי בארץ כגזירת שמד שנועדה להעביר אותנו על דתנו, הרי שההלכה קובעת שבשעת השמד, אפילו על מנהג קל כמו שרוך הנעל (ערקתא דמסאני) אדם צריך למסור את עצמו ולא לשנות דבר. זו הכרעה היסטורית שצריכה להיפסק אך ורק על ידי גדולי ישראל בארץ הקודש, ואני רק מציג את גדרי ההלכה היבשים בשולחן ערוך". בסיום הדברים סיכם בחיוך: "בכל מקרה, לא כדאי להתאסלם. עדיף להישאר יהודים ולאכול צ'ולנט טוב בשבת".

אנקדוטת הצ'ולנט של הישיבה וסוד "תבלין של שבת"

האזכור של מאכל השבת המסורתי הוביל את יעקב גרודקה להיזכר ב"חקירה" משעשעת מימי לימודו בישיבת "מעלות התורה" אצל מרן הגר"ש אורבך זצ"ל:

"בישיבה חקרנו האם ההשפעה המרדימה של הצ'ולנט היא סגולה רוחנית של 'נשמה יתרה' שיש רק ליהודים, או שמדובר בעניין גשמי שמשפיע גם על גויים", סיפר גרודקה. "עשינו ניסוי והבאנו את הפועל הערבי של הישיבה, נתנו לו צלחת חמין גדושה ביום שישי – וכבוד הרב, הבן אדם פשוט נרדם במיטה והיה משותק לחלוטין עד מוצאי שבת! ראינו שאצל גוי זה עובד בעוצמה כפולה".

הרב טחן צחק והביא לכך מיד ראיה תלמודית משעשעת: "זו ראיה מצוינת מהגמרא המפורסמת על קיסר רומי ששאל את רבי יהושע בן חנניה מדוע קדירת השבת מפיצה ריח נפלא כל כך. רבי יהושע השיב לו: 'תבלין אחד יש לנו וְשַׁבָּת שמו'. כשהקיסר ביקש מהתבלין כדי לבשל איתו ביום חול, הריח לא יצא, משום שמי שאינו שומר את השבת – התבלין משפיע עליו אחרת לגמרי".

הסקופ מאמריקה: פגישת האבטחה החסויה עם גדולי הדור

לקראת סיום הראיון, תהה המגיש מה מחיה את הציבור התורני בחו"ל ובפלטבוש, והאם הם מעודכנים בדרמות הפוליטיות בישראל ובמאבקיה של היועמ"שית. הרב טחן סיפר כי יהדות ארה"ב חיה ונושמת את ארץ הקודש, ואף סיפק סקופ מסתורי ומסקרן לדקות האחרונות של השידור:

"התורה היא שמחיה אותנו, אבל אנחנו מחוברים לארץ הקודש בכל נימי נפשנו ומקבלים את כל הסקופים ישירות ממך, רבי יעקב", החמיא הרב לגרודקה, וחשף בחצי פה: "ממש היום, בעוד מספר שעות, אני זוכה להשתתף בפגישה חשאית ומצומצמת מאוד בניו יורק יחד עם כמה פילנתרופים וכל גדולי ישראל שהגיעו מהארץ ומחו"ל. מפאת מגבלות אבטחה קשות וחמורות, אסור לי להרחיב על כך כרגע ברדיו – אבל בשבוע הבא, אחרי מעשה, נוכל לפתוח את הכל ולדבר על מה שהיה שם".

גרודקה חתם את התוכנית בנימה מחוייכת ומפוכחת: "יישר כוח לרב שי טחן. למדנו שאסור להתאסלם ושהכל נאמר ברוח של הומור וכאב, ועכשיו הגיע הזמן של כולנו לחזור אל בית המדרש".