השאלה הבוערת של בן ה-17: "האם ללכת לישיבה ספרדית או אשכנזית?"

שאלה תמימה לכאורה של בחור בן 17, שהגיעה לשולחנם של הרב חיים פוקס והמגיש ישראל כהן בתוכנית "סגולת אמת", הציתה באולפן דיון עומק על אחד הפצעים המדממים והרגישים ביותר: השד העדתי בעולם הישיבות, וחלוקת המוסדות בין אשכנזים לספרדים.

הווידוי מהחוויה האישית: "ספגתי יותר קיפוח במוסדות הספרדיים מאשר באשכנזיים"

כשנשאל המגיש ישראל כהן באולפן כיצד הוא היה מגיב לבחור ספרדי שמתלבט בין ישיבה ספרדית לאשכנזית, נפתח צוהר לעולם חוויות אישי. ישראל כהן שיתף בדעתו החד-משמעית כמי שמכיר היטב את שני העולמות – הליטאי והספרדי – הציג עמדה מפתיעה:

"לי יש בעיה מסוימת עם עולם הישיבות הספרדי, ואני לא מסתיר את זה. אני חושב שעולם הישיבות הספרדי, בהרבה מאוד מקומות, מחנך להתקרבנות, לנחיתות, לעוד הרבה מאוד דברים שאני לא אוהב בכלל. אני אומר את זה מחוויה אישית ומדאגה – אני הפוך, אני רוצה מאוד לראות את עולם התורה הספרדי הולך וגדל.

זה מצחיק, אבל אני ספגתי יותר את ענייני הקיפוח במוסדות הספרדיים, יותר מאשר במקומות האשכנזיים. אצל האשכנזים לא חוויתי שום דבר. כל הנקודה של ספרדים-אשכנזים, כל השיח הזה – חוויתי אותו 'על סטרואידים' דווקא במוסדות ספרדיים. ובשביל מה זה טוב? בואו נהיה מספיק גדולים, מספיק עוצמתיים, מספיק תותחים. בואו לא נשמר את הקיפוח הזה".

פערי הדורות: "הנכד לא יודע איך מרוקו נראית, הוא מכיר את מזרח אירופה"

באולפן הוסבר כי השורש למנטליות הזו מגיע בעיקר מפערי דורות. בעוד שהר"מים והמשגיחים של היום חונכו בדור אחר, דור שני לעלייה שבו באמת היו פערים חברתיים קשים והם ספגו את תחושת האפליה, הרי שהדור הרביעי והחמישי של הבחורים כיום כבר נמצא במקום אחר לחלוטין.

"הר"מים האלה חונכו על אדני הדיכאון, חונכו על זה שהם צריכים להתנצל על היותם ספרדים. אבל הדור הרביעי והחמישי הוא כבר לא שם! אי אפשר לדבר אל בחור צעיר בסמנטיקה הזו. זה ממש לא משנה לו שסבא-רבא שלו עלה ממרוקו או מתוניס, זה כבר לא עובר.

עצוב לי שלצערי ילד בן 17 עדיין שואל שאלה כזו, כשסביר להניח שסבא שלו נולד בארץ ואין לו מושג בכלל איך מרוקו נראית – סביר להניח שהוא מכיר את מזרח אירופה וצורת הלימוד שלה הרבה יותר. כולם כבר ישראלים, עד מתי ננפנף בדבר הזה? יש אנשים שמשרת אותם פוליטית או מעשית לשמר את זה, אבל את הדור הצעיר זה כבר לא משרת".

המודל האידיאלי: שיטת הלימוד כבר פה, עכשיו צריך להוריד את הנחיתות

במהלך הדיון עלתה השאלה המרתקת לגבי שיטת הלימוד: הרי שיטת העיון המקובלת כיום בישיבות הגיעה מאירופה (וולוז'ין, חברון, פונוביז'), בעוד שבמרוקו, תוניס או עיראק למדו בשיטה שונה לחלוטין שהתמקדה יותר בפסיקת הלכה למעשה ובבקיאות. באולפן הסכימו כי שיטת הלימוד המזרח-אירופאית כבר הפכה לסטנדרט הקיים והמוערך, ואין צורך לשנות אותה – בדיוק כפי שבישיבת "כיסא רחמים" של הרב מאזוז לובשים כובע וחליפה (שאינם תוניסאים במקור) אך שומרים על גאוות יחידה עצומה.

"השאיפה היא שלא יהיה בכלל הבדל, אבל נניח שיש – התשובה לשאלה של הבחור לא צריכה להיות אם הישיבה היא אשכנזית או ספרדית, אלא איזו ישיבה מתאימה בדיוק לאופי שלו.

ההמלצה שלי? שום שיח על הנושא העדתי בתוך כותלי הישיבה! הרבנים יכולים להיות רבנים שלמדו בישיבות ספרדיות שורשיות או אשכנזיות רגילות, צריך לערבב. ההנהגה וההלכות צריכות להיות לפי בני עדות המזרח, אבל בלי להרגיל את הבחורים לאיזושהי עליונות אשכנזית או נחיתות מזרחית. כשבן אדם רואה את עצמו כחגב – ככה יראו אותו. אם נראה את עצמנו כדור מבריק, מוצלח וחזק – החברה כולה תשתנה".

דרמה ביום שישי בצהריים: "הרב, זה פיקוח נפש, אני חייב להחליט על הישיבה"

כדי להמחיש את הלחץ העצום שבו נמצאים הבחורים הצעירים בתקופת הרישום, שיתף הרב חיים פוקס בסיפור מדהים שקרה לו באופן אישי רק ביום שישי האחרון:

"מישהו השיג את הטלפון הפרטי שלי, לא של המשרד, והתקשר שוב ושוב ביום שישי בשעה מאוד מתקדמת, כשכבר הייתי באמצע ההכנות לשבת. בגלל שהטלפון לא הפסיק לצלצל, חששתי שמדובר בפיקוח נפש ועניתי. על הקו היה בחור צעיר מאוד שאמר לי בלחץ: 'הרב, זה פיקוח נפש, אתה חייב לענות לי, יש לי 3 ישיבות על הראש ואני חייב להחליט ביניהן עכשיו'.

מצד אחד, אמרתי לעצמי 'נו באמת, הגזמנו, זה פיקוח נפש?'. אבל מצד שני, כשאתה מסתכל על זה מנקודת המבט של בחור צעיר – הוא מרגיש שהוא מחליט ברגעים אלו על כל עתיד החיים שלו. המערכת הרי בנויה בצורה כזו שאם לא תתקבל לחיידר הנכון, לא תתקבל לישיבה קטנה הנכונה, ומשם הדרך לישיבה גדולה חסומה. אנשים מרגישים שהם סוללים מסלול שקובע אם הם יהיו אברכים או נגרים. זה עצוב, אבל זה המצב".

הפתרון למצוקת הרישום: "מכל הבנות שלא התקבלו בירושלים – אפשר לפתוח שני סמינרים ענקיים"

בסיום השיחה, התייחסו הרב פוקס והמגיש ישראל כהן לאפליה ולמצוקה הכללית ברישום למוסדות, לא רק בישיבות אלא גם בסמינרים לבנות, והסבירו שהדרך היחידה לשבור את המונופול ולשנות את סדרי העולם היא פתיחת אלטרנטיבות חדשות:

"המציאות חייבת להשתנות, וזה יקרה ככל שהציבור יגדל וייפתחו עוד אלטרנטיבות. בתקופת הקבלה לסמינרים מגיעים אליי למשרד עשרות הורים מתוסכלים שלא קיבלו את הבנות שלהם. רק מאזור ירושלים לבדה יש בכל שנה בערך 400 בנות שלא מוצאות מקום!

400 בנות זה מספר שאפשר לפתוח איתו שני סמינרים ענקיים וחדשים מהשורה הראשונה לשנה ראשונה. הבעיה היא שצריך את הגביר שירים את זה, צריך את האנשים שיעשו את התהליך, ישיגו מבנים, תקציבים ומורות. השינוי ייקח זמן, אבל כל צעקה כזו באולפן היא שלב נוסף בדרך לשינוי סדרי העולם הישנים".