הסתלקות המקובל רבי עמוס גואטה זצ"ל: "אברהם אבינו של הדור; למעלה מ-35 שנה לא ישן על מיטה"

עולם התורה, החסידות והמוני בית ישראל בארץ ובתפוצות מתעטפים באבל כבד וביגון קודר, עם קבלת הבשורה הקשה על פטירתו של המקובל הצדיק, חסידא ופרישא, הרב עמוס גואטה זצ"ל מהעיר נתניה. הצדיק, שהיה מוכר כאחד מאוהבי השם ואוהבי ישראל הגדולים ביותר בדורנו, הותיר אחריו חלל עצום ושבר גדול. בתוכנית "המהדורה המרכזית" בהגשת יעקב גרודקה ברדיו 'קול ברמה', נפתחה התוכנית במשדר כאוב ומיוחד, שבו התארח הגאון הרב יהודה נשיא, ראש כולל ורב קהילה בנתניה, אשר היה מקורב לצדיק במשך עשרות שנים, ושרטט בדמעות את קווי דמותו הפלאית, המזכירה הנהגות של תנאים ואמוראים.

בגדי השבת שהוענקו לעני: "נשאר בחליפה שחוקה"

הרב יהודה נשיא פתח את דבריו בתיאור העיר נתניה הלובשת קדרות, וסיפר סיפור מדהים המעיד על מידת חסדו החבויה של רבי עמוס עוד מלפני ארבעה עשורים, אז היה קשור בקשר בל ינתק לאביו של הרב נשיא:

"לפני 40 שנה, אבא שלי ע"ה פגש את רבי עמוס ביום שבת קודש, כשהוא לבוש בחליפה פשוטה ושחוקה ובמגבעת הישנה של ימי החול", סיפר הרב נשיא. "אבא תמה ושאל אותו: 'רבי עמוס, איפה בגדי השבת שלך?'. רבי עמוס ניסה להתחמק, אך בסוף סיפר את האמת: באותו בוקר הוא ראה יהודי עני שמקבץ נדבות בבית הכנסת. הוא הזמין אותו לביתו לאכול ארוחת בוקר, ותוך כדי הסעודה התחיל אותו עני להגיד דברי תורה עמוקים. רבי עמוס נסער ונרעש, ואמר לעצמו: 'איך ייתכן שיהודי שיודע דברי תורה כה נפלאים יתהלך בבגדים קרועים ומרופטים?'. הוא מיד הציע לו חליפה, והלביש אותו בה. העני לא ידע שזו חליפת השבת היחידה של הצדיק. אז רבי עמוס ראה שהוא בלי כובע, ונתן לו גם את מגבעת השבת שלו. ככה רבי עמוס נראה בשבת, כמו ביום חול, אבל בשמיים ידעו מה גודל המצווה וההפקרות המוחלטת שלו למען האחר".

הבכי המצמרר בתיקון חצות: "לאבא אין בית"

הרב נשיא חשף במהלך הריאיון עובדה מצמררת על סגפנותו וקדושתו של המקובל, הקשורה לצער השכינה וגלות בית המקדש, ומבוססת על הקלטה נדירה שנותרה בידי המשפחה:

"ישנה הקלטה שבה שומעים את רבי עמוס יחד עם אבי ע"ה, כשהם מקיימים תיקון חצות וקוראים פרקי תהילים פסוק אחר פסוק. כשהגיעו לפסוק המפורסם מספר תהילים, שבו דוד המלך נשבע: 'אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי, אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה, עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה" – רבי עמוס פשוט נשבר. הוא הפסיק לקרוא באמצע, והתחיל לבכות בבכי תמרורים, להתייפח ולצעוק מקירות לבו: 'אבא, אבא! לאבא אין בית! בית המקדש חרב והשכינה בגלות, איך אנחנו מסוגלים לעלות על המיטה ולישון בשלווה?!'".

הרב נשיא העיד על התוצאה המדהימה של אותו לילה: "מאז אותו מאורע, במשך למעלה מ-35 שנה, רבי עמוס גואטה לא עלה על מיטה לישון בימי החול! המושג הזה של שינה על מיטה לא היה קיים אצלו. הוא היה מנמנם על כיסאו בבית המדרש מתוך עמל התורה. הרגע היחיד שבו היה עוזב את בית המדרש והולך לישון במיטה בביתו, היה בליל שבת קודש, וגם זאת רק משום כבוד השבת וההלכה".

"הקב"ה החזיר אותנו לזירת הפשע כדי לתקן את שנאת החינם"

כשביקש המנחה יעקב גרודקה לשרטט קווי פרופיל לדמותו של הצדיק כדי שהציבור יוכל להידבק במידותיו, השווה אותו הרב נשיא לאבי האומה: "אם אתה שואל את עצמך מי היה אברהם אבינו, איך הוא פתח את ביתו, את לבו ואת נשמתו לכל אדם, ואיך דאג והתפלל על כל אחד מעם ישראל – כשאתה מסיים לשרטט את דמותו של אברהם אבינו, הגעת בדיוק לנכד שלו, רבי עמוס גואטה. הוא היה אברהם אבינו של הדור".

הרב נשיא קישר את פטירתו הכואבת של הצדיק לעיתוי המורכב של ימי בין המצרים וצום י"ז בתמוז הקרב, תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על המצב החברתי בישראל: "יש כלל ידוע בקרימינולוגיה, שהפושע תמיד חוזר בסוף לזירת הפשע. לפני חורבן הבית הייתה פה בארץ ישראל שנאת חינם שאי אפשר לתאר אותה. הקדוש ברוך הוא החזיר אותנו בדורות האחרונים לארץ ישראל – שהיא למעשה זירת הפשע ההיסטורית – במטרה אחת: שנחזור לתקן, שנלמד לאהוב כל אחד ואחד מעם ישראל. רבי עמוס היה דמות המופת שהשם שתל בדורנו כדי להראות לנו איך צריך לנהוג".

הרב הוסיף בכאב: "אני שומע לפעמים אנשים בהפגנות מדברים דיבורים קשים, סוגרים כבישים וצועקים איש על אחיו. אני שואל את עצמי: אם האנשים האלה היו חוזרים עכשיו מביקור באושוויץ, הם היו מסוגלים לצעוק ככה על יהודי? אחרי האסון הנורא של השבעה באוקטובר, שבו ראינו שלוקחים תינוק יהודי, שמים אותו בתנור ושורפים אותו – אירועים ששברו את לבו של רבי עמוס לחתיכות – איך אפשר לשנוא? כשמגיעים למקום של דעת, שנאת החינם בורחת. רבי עמוס חי במקום הגבוה והקדוש הזה, מעבר לכל המסכים המבדילים".

הצוואה שנותרה לכולנו: "לקחת ממנו את החיוך"

בסיום השיחה המרגשת, הזכיר גרודקה בגעגוע גם את הסתלקותו הפתאומית לפני 16 שנה של מקים עולה של תורה בנתניה, הגאון רבי שמעון גבאי זצ"ל, וביקש מהרב נשיא דבר אחד מעשי שכל יהודי יכול לאמץ לעצמו לזכרו של רבי עמוס:

"הדבר הגדול ביותר שאנחנו יכולים וצריכים לקחת מרבי עמוס, זה את החיוך שלו", סיכם הרב יהודה נשיא בנימה רוטטת. "היית נכנס אליו לבית המדרש, ודבר ראשון היית רואה את החיוך המאיר שלו. זה היה חיוך שסיפר את הכל, חיוך שחיבק אותך בלי מילים. הלוואי ונלמד ממנו פשוט לחייך לכל יהודי שבא מולנו ברחוב. אם רק נחייך אחד לשני, נרבה אהבת חינם ונזכה שהצום הממשמש ובא יהפוך לששון ולשמחה. אני שולח תנחומים מעומק הלב לבנו היקר, משה, ולכל החסידים והתלמידים הנאמנים שסעדו אותו בלב ובנשמה בשנה וחצי האחרונות שבהן היה מרותק למיטתו. שיהיה מליץ יושר עבור כל עם ישראל".