
בראיון בתוכנית "המהדורה המרכזית" אצל יעקב גרודקה, שיתף הרב אברהם מיטלמן בסיפורו של בנו, הקדוש דוד מיטלמן הי"ד. דוד גדל בבית חרדי ולמד בתלמוד תורה, בישיבה קטנה ובישיבה גדולה בירושלים, עד שהחליט להתגייס לצבא ולשרת במלוא המסירות כמגיסט בגדוד 51 של גולני. ביום שמחת תורה עמד דוד בגבורה במוצב כיסופים שעל גבול עזה ומסר את נפשו בהגנה על העם והארץ. הרב מיטלמן ציין בגילוי לב כי ככל אבא חרדי ואברך, חלומו הראשוני היה שבנו יגדל כתלמיד חכם השוקד על התורה. הוא הדגיש כי לימוד תורה בישיבה הוא הדבר הגדול והחשוב ביותר, אך כאשר בחר הבן בדרך אחרת, נדרשה המשפחה להתמודדות מורכבת ועמוקה.
כאשר נשאל על הכלים שסייעו למשפחה להתמודד עם הבחירה של בנו, הציג הרב מיטלמן שני עקרונות יסוד המיועדים לכל הורה המתמודד עם ילד שאינו צועד בדרכו:
התייעצות רציפה עם דעת תורה: אין לפעול לבד או מתוך פזיזות, אלא להתייעץ בכל שלב ושלב עם גדולי ישראל ותלמידיהם כדי לדעת מתי לנהוג ביד רכה ומתי ביד תקיפה.
אהבה שאינה תלויה בדבר: לחזק אצל הילד את ההרגשה שהבית הוא המקום הכי בטוח ואוהב עבורו בכל מצב. הרב מיטלמן הדגיש כי כשם שאנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיאהב אותנו גם כשאנו חוטאים, כך מוטל על ההורים להרעיף אהבה על ילדיהם גם כשמעשיהם מנוגדים לרצונם.
בתשובה לשאלה האם האסון שינה משהו בזהותו החרדית, הבהיר הרב מיטלמן כי הוא אינו מוותר על שום ערך מהחרדיות האותנטית שעליה גדל. סדר יומו כאברך וכמלמד תורה נותר כפי שהיה, והוא ממשיך להופיע בלבוש החרדי המלא בכל מקום – כולל בטקסים ממלכתיים כדוגמת האזכרה בהר הרצל – תוך הקפדה מלאה על גדרי ההלכה והצניעות. הוא ציין כי דווקא המראה החרדי האותנטי והשיח המכבד מאפשרים לפגוש ציבורים רחבים, להפחית שנאה ולחבר בין חלקי העם, מבלי לפגוע בחומות ובסייגים שהציבו גדולי הדור.
הרב מיטלמן שיחזר את הימים המתוחים של תחילת המלחמה, וסיפר כיצד התגוררו במודיעין עילית ולא ידעו כלל על המתרחש בדרום במהלך יום שמחת תורה. השמירה וההשגחה העליונה מנעו מהם את הצער במהלך החג, ורק ביום שלישי בבוקר הגיעה הבשורה המרה לביתם. הוא שיתף בראייה האמונית של המשפחה, הרואה בכל פרט השגחה אלקית ומבדילה בין ימי האבל לבין זיכרון מתוק. זיכרון זה מתורגם לפעולות רוחניות: הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו לפני ראש השנה, וקבלת אברכים ללמוד מעל 5,000 דפי גמרא לזכרו.
הרב אברהם מיטלמן