זיוה מאיר: "כשאמא עסוקה ב'תראו את כוס הקפה שלי' ברשתות – הילד מאבד את המבט פנימה"

בעידן המודרני, שבו הכל נגיש, נוצץ וחשוף לראווה בלחיצת כפתור, המשימה ההורית להקנות לילדים עמוד שדרה פנימי נראית לעיתים קשה מאי פעם. הילדים מוצפים במותגים, חופשות גרנדיוזיות וחיים שנראים מושלמים אצל החברים, ומלכודת ההשוואות הופכת לחלק בלתי נפרד משגרת היומיום.

בתוכנית "הקול שלך" בהגשת אפרת פינקל לב התארחה לשיחה מרתקת ועמוקה מנחת הזוגיות, ההורות והמשפחה הנודעת, זיוה מאיר ופירקה את המוסכמות החינוכיות המוכרות, והסבירה מדוע הפתרון למרוץ החיצוני לעולם לא יימצא בסיסמאות חינוכיות, אלא אך ורק בעבודה עצמית של ההורים פנימה.

התדר של הבית: "תראו את המנה שלי, תראו את הזוגיות שלי"

בפתח הדברים הפתיעה מאיר כשקבעה שאין צורך לנסות "ללמד" את הילדים להביט פנימה. "בואו נגלה סוד", אמרה, "צריך פשוט להסתכל פנימה בעצמנו. ילד שגדל בבית שבו אבא ואמא מכוונים פנימה, באופן טבעי יפתח מבט פנימי".

מאיר מתחה ביקורת נוקבת על תרבות השיתוף וההחצנה הדיגיטלית, שלדבריה מחלחלת ישירות לנפש הילד: "ילד שגדל במציאות שבה אמא מוציאה מצלמה בכל שנייה, וכל רגע נחמד היא חייבת להראות לכל העולם – 'תראו אותנו כאן', 'תראו את הזוגיות שלי', 'תראו את כוס הקפה שלי או את המנה שלי במסעדה', 'תראו כמה הילדים שלי יפים' – קולט את התדר הזה. וזה לא משנה אם היא מראה שהכל מושלם או מתגאה בבלגן ובמטבח המלוכלך שלה, זו עדיין אותה החצנה. הילד סופג את זה, ואז בגיל בגרות זה מתפרץ אצלו ברדיפה אחר מותגים, אביזרים וחופשות שינצרו את העיניים של כולם".

לדבריה, המרוץ החיצוני הזה הוא מלכודת שאין בה מנצחים. "ככל שהמבט מופנה החוצה, האדם תמיד יראה רק מה שחסר לו. גם עשירי העולם הגדולים ביותר נשארים תקועים באותן תבניות חשיבה שבהן שום דבר לא מספיק. היהדות, ובעקבותיה גם הפסיכולוגיה המודרנית כמו ויקטור פרנקל, מלמדות שאדם מחפש משמעות עמוקה. בטעות אנחנו מנסים למצוא אותה דרך הדיאטה שהצלחנו לעשות, השמלה שקנינו או דגם הרכב, אבל זה לא מעניק משמעות אמיתית. במיוחד אחרי השביעי באוקטובר והמלחמה, אנשים מתחילים לעצור ולשאול את עצמם 'מה אני באמת?', והתשובה היא חלק אלוה ממעל, נשמה, ושליחות בעולם".

די למשפטים הריקים: "אל תתבצרו מאחורי סיסמאות"

כשנשאלה מאיר על ידי אפרת פינקל כיצד נכון להגיב ברגע האמת, כשהילד מגיע ומטיח "לאמא של חבר שלי מותר ולי לא", או "לשכנים קנו את המותג הזה", היא קראה להורים לנטוש את המשפטים הקבועים.

"אנחנו לא מושלמים, וטוב שאנחנו רואים את זה", הסבירה מאיר. "אבל כשהילד בא בטענות, אנחנו צריכים להפסיק להשתמש באמרות ומשפטים ריקים ומנוערים שלא משפיעים ולא עובדים, כמו 'במשפחה שלנו עושים ככה', 'בבית שלנו קונים רק מה שצריך' או 'לא אכפת לנו מה השכנים עושים'. המשפטים האלה מגיעים ממקום מתגונן, מתוך איום פנימי של ההורה שמרגיש מותקף, ולכן הוא מתבצר או תוקף חזרה".

במקום זאת, מציעה מאיר גישה של אמפתיה כנה: "אם אנחנו משוחררים מהאיום, אנחנו יכולים פשוט להיות שם איתו ברצון שלו. להגיד לו: 'וואו, באמת כשיש לחבר זה עושה חשק. זה ממש מגרר, כמו שאוכל של מישהו אחר עושה חשק לאכול. ואנחנו בקושי עושים משהו והחבר הכי טוב שלך טס וחוזר, זה באמת באסה'. כשאנחנו מביאים אמונה פנימית ואמפתיה, ומסבירים שכשאנחנו לא משווים – החיים שלנו פשוט מתוקים ונעימים יותר, הילד מבין שמותר להיות לא מושלם, קצת דפוק אפילו, אבל ליהנות ממי שהשם עשה אותנו, מההתמודדויות המיוחדות של המשפחה שלנו".

הסוד של אשת חיל: לבנות בית ש"לבוש שנים"

במהלך הריאיון שיתפה מאיר בתובנה עמוקה מפרשת השבוע ומתוך הפסוקים המוכרים של 'אשת חיל', שהצליחה לרגש את המגישה ואת המאזינות.

"מי שהביא לנו את המסר החזק ביותר נגד עין רעה והשוואות, שנשאר לדורות, הוא דווקא בלעם הרשע", ציינה מאיר. "הוא היה המקור לעין רעה, ודווקא הוא, כשהסתכל מלמעלה על מחנה ישראל, אמר 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל'. רש"י מסביר שהוא ראה שפתחי האוהלים שלהם לא היו מכוונים זה כנגד זה. לא היו להם קבוצות פייסבוק ורשתות להראות אחד לשני מה יש בתוך הבית. כל אחד היה עסוק בבית שלו, במשפחה שלו ובשבט שלו, ולא בחוץ. זו התכונה המרכזית שלנו".

מאיר קישרה זאת לפסוק מ'אשת חיל': "'לא תירא לביתה מיום שלג, כי כל ביתה לבוש שנים'. למה היא לא מפחדת מהשלג, מהכפור ומהקור הנורא שבחוץ? הרי הילדים שלה יכולים להצטנן! התשובה היא שהיא לא מפחדת מהקור החיצוני מפני שכל הבית שלה לבוש חם. יש בו חום פנימי. כשאנחנו בונים בית חם באמת, שמלבישים אותו כל הזמן באמונות ובקשרים חזקים, הקור של הרחוב, המותגים וההשוואות שבחוץ לא מסוגל לאיים עלינו. אז החבר אמר, אז ההוא קנה – זה לא מזיז לנו, כי אצלנו בפנים חם ובטוח".

בסיום הראיון הדגישה מאיר כי המפתח לכל התהליך החינוכי הוא השקעה אמיתית של האם בעצמה וברוחניות שלה: "זה כמו אמא מניקה – אם היא לא תאכל טוב ולא תשתה טוב, לא יהיה לה חלב, וגם מה שיהיה לא יהיה איכותי. ההשקעה האמיתית היא לא ללכת לספא, אלא להשקיע בבחירות, באמונות ובעבודה העצמית שלנו. כגודל הכלי של ההורה – כך גודל התוצאות של הילד".