הגר"א בוטבול: "להלשין על באבות למס הכנסה? לא יהודי; הרב וולבה התיר לשחק כדורגל ביום שישי"

בתוכנית "שיחת חולין", המעניקה במה לשאלות הלכתיות והשקפתיות אקטואליות, התפתח השבוע דיון מרתק בעקבות שתי שאלות עקרוניות שהפנה מאזין אל הגאון הרב אהרון בוטבול. השאלות, שעסקו בגבולות הביקורת הציבורית כלפי "באבות" ומקובלים ובדרכי ההתמודדות של עולם הישיבות עם משיכתם של בחורים למשחקי ספורט, זכו לתשובות מפתיעות המשלבות קו הלכתי תקיף לצד גישה חינוכית מכילה.

"מאן דכר שמיה? להלשין זו לא הדרך שלנו"

השאלה הראשונה של המאזין נגעה לתופעת ה"באבות". המאזין, שציין כי הוא מתגורר בעיר המזוהה עם חצרות מקובלים, שאל מבחינה רעיונית-הלכתית האם מותר להלשין למס הכנסה על אנשים המתחזים לצדיקים וגורמים במעשיהם לחילול השם, או שמא הדבר נופל תחת האיסור החמור של "מוסר למלכות".

הרב בוטבול שלל את הרעיון מכל וכל והגיב בחריפות: "בוודאי שאסור! מאן דכר שמיה? זה לא השיטה שלנו, זה לא יהודי, זו לא גישה וזה לא נכון לעשות את זה בשום פנים ואופן. אוי ואבוי לאדם שמתחיל לעשות דין לעצמו, זה דבר מסוכן מאוד".

הרב קרא למאזין להנמיך את פרופיל הביקורתיות בחיים הציבוריים: "הביקורת הזו היא נימה לא טובה, וצריך להוריד אותה. בוא נפסיק לבדוק מה אנשים אחרים עושים ונתמקד בעצמנו, אנחנו אנשים קטנים מאוד. החפץ חיים הגדיר במדויק את המקרים המועטים שבהם מותר לדבר בגנותו של אדם – בעיקר לצרכים מעשיים כמו קשרי שידוכים או עסקאות מסחריות. מעבר לכך, מה אכפת לך שהוא לובש גלימה דרבנן ומתיימר להיות רב? ראיתי לא מעט כאלה שבזכות המראה והסגנון שלהם מצליחים להביא אנשים חילוניים ולקרב אותם תחת כנפי השכינה. אלינו כאברכים זה לא מדבר, אבל אליהם זה מדבר. תן לו לעשות את זה".

כדורגל ובין הזמנים: הפורקן המבוקר של בני התורה

בחלקה השני של השיחה, הציג המאזין שאלה השקפתית-חינוכית העומדת לפתחם של ראשי ישיבות ומשגיחים בדור הנוכחי. השאלה עסקה בבחורי ישיבות מצוינים שמתמידים בלימודם, אך מחזיקים בחיבה פנימית למשחקי כדורגל וספורט. המאזין תהה לגבי יוזמה לפתיחת מקום סגור ומסונן (ללא פרסומות, ללא ניבול פה, ולגברים בלבד), שישמש חלופה מוגנת עבור אותם בחורים, כדי שלא ייאלצו ללכת לפיצוציות או למקומות ציבוריים שאינם הולמים.

הרב בוטבול החמיא על עצם השאלה התיאורטית והסביר את מורכבות העניין: "זו שאלה יפה מאוד וסוגיה כבדת משקל. כדורגל כשלעצמו הוא איננו תועבה, אך עצם העיסוק והצפייה בו אינם מתאימים למי שמגדיר את עצמו כבן תורה. הסכנה הגדולה בצפייה במסכים ובמשחקים פומביים היא החשיפה הפתאומית לפריצות, מילים לא יפות וניבול פה. מצד שני, אם יש בחור שלומד ומתקדם אבל יש לו את היצר והאהבה לכדורגל, מה נעשה לו? היו בחורים בישיבות שלי שהכדורגל פשוט סחרר להם את הראש והם לא יכלו לעמוד בזה, וזו שאלה מורכבת שצריכה להישאר להכרעתם של המשגיחים בכל ישיבה לגופה".

כדוגמה לפתרונות יצירתיים ומבוקרים הניתנים לבני הישיבות, הציג הרב את הנעשה בתוכניות הקיץ: "בכל הקמפים הרשמיים ב'בין הזמנים' של הישיבות האשכנזיות המצוינות והטובות ביותר, מביאים לבחורים תכנים שהם 'על טהרת הקודש'. מביאים להם למשל פוליטיקאים חילוניים מהשורה הראשונה, שחובשים כיפה לבנה ומדברים איתם על פוליטיקה ואקטואליה. דבר כזה הרי לא היו מעזים להביא בשום אופן באמצע זמן הלימודים הרגיל, אבל בבין הזמנים מבינים שזה מתאים ומספק להם עניין ופורקן מבוקר".

המשגיח הגר"ש וולבה עודד משחקי כדורגל בערבי שבתות

את הדיון חתם הרב בוטבול בעדות היסטורית מפתיעה ומאלפת ששמע מכלי ראשון: "תלמיד אישי של המשגיח המפורסם, הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל סיפר לי כי בתקופה שבה כיהן הרב כמשגיח בישיבת באר יעקב לפני שנים רבות, הוא היה מעודד באופן פעיל את הבחורים לצאת ולשחק כדורגל בימי שישי לאחר סיום סדר הלימודים. המשגיח הבין שהבחורים זקוקים לזה כדי לפרק קצת את העצמות ולחלץ איברים, ולא ראה בעיסוק הספורטיבי הזה שום בעיה או פגם".

"זהו נושא כבד מאוד", סיכם הרב בוטבול, "ואנחנו מתפללים שהשם יעזור לנו תמיד לכוון לאמיתתה של תורה".