הגאון הרב בוטבול: "אל תרוצו לחתום ערבות; אדם שלווה בלי יכולת להחזיר – עובר איסור נורא"

בתוכנית "שיחת חולין" נשאל הרה"ג רבי אהרון בוטבול שליט"א באחת הסוגיות הרגישות והכואבות ביותר המלוות זוגות צעירים ואברכים בראשית דרכם – נושא חתימת הערבויות והלוואת כספי החתונה לקרובי משפחה, מהלך שמסתיים לא פעם בשבר כלכלי עצום, בעיקולים ואף במכירת דירות.

"תשע שנים אחרי החתונה – עדיין מחזירים את החוב של הדוד"

הנושא הועלה על ידי מאזין, המשמש כמדריך חתנים, אשר שיתף בכאב מהמציאות בשטח: "אנו נתקלים בהרבה זוגות צעירים ואברכים שבתחילת החיים מלווים את כל כספי החתונה שנשארו להם – 60 או 80 אלף שקלים – או חותמים ערבויות לאחרים, ומסתבכים במשך שנים ארוכות. דוד מתקשר, מבקש הלוואה לשבוע, נעלם, והזוג הצעיר נאלץ לשלם. אנשים צריכים לפעמים למשכן או למכור את הבית שקנו להם כדי לשלם חובות של אחרים בגמ"חים ובבנקים".

המדריך הוסיף כי כאשר הוא מורה לחתנים להימנע מכך, יש המצטטים כנגדו ספרים ומאמרים על מעלת מצוות החסד וההלוואה, וביקש מהרב להגדיר את "שביל הזהב".

פסק ההלכה: "לווה שאינו חושב על ההחזר – עובר איסור"

הגר"א בוטבול יצא בנוסח חריף ונחרץ נגד התופעה ועשה סדר מוחלט בגדרי ההלכה: "הבעיה מתחילה בזה שיש אנשים שנוטלים הלוואות כאשר אין להם באופק שום דרך נורמלית להחזיר, וזה פשוט איום ונורא", פתח הרב. "שלמה המלך אמר 'עבד לווה לאיש מלווה'. יש אנשים שקל להם מאוד להוציא כסף, הם רואים סכום, מבזבזים אותו בבת אחת, ולא מרגישים שהם הכניסו אחרים לברוך. הם קלי דעת".

הרב דחה מכל וכל את הטענה לפיה חובה לחתום ערבות לכל דורש בשם עשיית החסד: "הלווה פונה ומצטט שהחפץ חיים כתב שצריך להיות ערב? כן, צריך להיות ערב כשמדובר באדם שלווה על פי דין. אבל אדם שיודע שאין לו אופק להחזיר – אסור לו על פי דין לקחת הלוואה! ממילא, מי שעוזר לו, בוודאי שאינו מסייע לדבר מצווה. מצווה לעזור בערבות לקל דעת? ודאי שלא. צריך לעצור לו את ההלוואות".

הרב אף הביא ראיה חותכת מהלכות שבת: "תוספות שואל על הגמרא המפורסמת האומרת שצורכי שבת חוזרים – האם אדם שאין לו ממה להחזיר יכול ללוות לצורכי שבת ולהסתמך על כך שהקב"ה יחזיר לו? ונפסק להלכה מפורש שלא! כל מה שהתירו ללוות לצורך שבת זה רק כשיודע שיש לו דרך להחזיר. אם לא – על זה אמרו חז"ל: 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות'".

הפתרון: חסד מוגן באמצעות הגמ"חים הממסדיים

בתגובה לשאלה כיצד אדם יכול בכל זאת לקיים את מצוות ההלוואה מבלי לסכן את עתידו הדגיש הרב: "באיזשהו מקום, מצווה לשמור על הכסף שלך. אל תרוץ להלוות ואל תרוץ להיות ערב. רוצה לעשות מצוות בכסף שלך? לך לגמ"חים מסודרים, כמו גמ"ח קופרמן או הגמ"ח של בית ההוראה".

הרב שיתף בסיפור אישי: "גם לי היה פעם סכום כסף מסוים ששכב בשקלים. הפקדתי אותו במשך כמה שנים בידיו של תלמיד חכם שמנהל גמ"ח גדול בבית ההוראה שלנו. הוא חתם לי על מסמך, ובמשך השנים הכסף הזה שימש לעשרות משפחות להלוואות חוזרות ונשנות. כמה שמחתי בזה! וכשהייתי צריך את הכסף חזרה – הוא החזיר לי את הכל מיד. מנהלי הגמ"חים הגדולים יודעים איך לבדוק, הם מבררים על הלווים ויודעים איך לגבות".

הרב סיכם וקבע כי הכלל האומר "תלווה רק סכום שאתה יכול להרשות לעצמך לתת כמתנה" אינו מדויק הלכתית: "אם מדובר באדם שמתכוון להחזיר, ויש לו רצון וביטחון מלא שהוא מחזיר את זה, אז גם אם אני לא רוצה לתת לו מתנה – מותר ויש מצווה להלוות לו. החפץ חיים דיבר אך ורק על אדם שיודע להחזיר, שיש לו כיוון ויש לו צורה להחזיר".